איך נסחטתי (פעמיים) כשהתקבלתי לסדרה "השיר שלנו" ואיך זה קשור לחלומות שלכם?

כשהייתי בן 26 קראתי ידיעה בעיתון על כך שבחברת ההפקות "טדי הפקות" יוצרים סדרת טלוויזיה סביב נינט טייב שזכתה באותם הימים ב"כוכב נולד" והטריפה את המדינה. זה היה ברור לי שאני צריך להיות בסדרה כשחקן מתחיל או כתסריטאי מתחיל. בידיעה היה כתוב שהבימאי הוא יואב צפיר אז מיהרתי להשיג את כתובת האימייל שלו (בימים ההם לא היה פייסבוק כך שאימייל היה הדרך הכי מהירה להגיע לשולחנו) ושלחתי לו מייל קצר עם בקשה לקחת חלק בסדרה.

תוך שעה האיש העסוק הזה השיב לי ואמר: "בוא לאודישן". הגעתי לאודישן ואז לעוד אחד ועוד שניים ועוד שלושה ועוד אחד ואחרי חודשיים מורטי עצבים והמתנה הגיע הטלפון המיוחל עם התשובה: "התפקיד שלך".

אבל בדרך לאחד האירועים המקצועיים ששינו את חיי קדמו שתי ניסיונות סחיטה. כן, כן. סחיטה .ולא, זאת לא הגזמה. תכף תבינו איך זה גם קשור להגשמת חלומות. אולי אפילו לרשימת החלומות שלכם.

שבועיים לפני שקיבלתי את ההודעה המשמחת על כך שאני חלק מקבוצת השחקנים הצעירים שישתתפו בסדרה שלימים תהפוך לקאלטית, קיבלתי טלפון ממספר לא מזוהה. על הקו הייתה מזכירה של סוכן שחקנים ותיק.

"יובל, מזל טוב. התקבלת לסדרה 'השיר שלנו'", היא אמרה לי.
"לא. עוד לא הודיעו לי כלום", תיקנתי אותה.
"מה שאתה לא יודע הוא שהאודישנים התקיימו ליד המשרדים שלנו ושמעתי את המלהקת מקריאה בטלפון את הליהוקים. אתה בפנים!"
"את רצינית?!", כמעט התעלפתי מרוב התרגשות.
"כן! לגמרי! ולכן אני מתקשרת אלייך. אם אתה רוצה שהתפקיד באמת יהיה שלך אתה חייב לחתום חוזה עם הסוכנות שלנו. אנחנו צריכים לייצג אותך. עמלת התיווך שלנו תהיה עשרים אחוזים".

לא הבנתי. הגעתי לאודישן לבד, ללא סוכנות שחקנים, אז למה אני צריך לחתום על ייצוג ולשלם למישהו עמלה על עבודה שאני השגתי?

אבל היא הייתה בשלה ואף נתנה לי הצעה ידידותית מפוקפקת.
"תחתום איתנו. אם לא יש מצב שהתפקיד הזה יעבור למישהו אחר וחבל. זאת יכולה להיות הפריצה שלך".

לא חתמתי איתם.

כעבור שבועיים הגיע הטלפון הרשמי שבו הודיעו לי "התפקיד של רועי בר הוא שלך. מתחילים לצלם בעוד חודש".
.
שלושה שבועות לאחר מכן, בעודי מתכונן לתפקיד (במילים אחרות: שורף קלוריות בחדר כושר) הגיע עוד טלפון. הפעם מסוכנות שחקנים אחרת.

"היי יובל,
מזל טוב על התפקיד בסדרה החדשה.
זוכר שלפני שנתיים נפגשנו פה? זוכר שלפני שנתיים הבאת לנו תמונות שלך וביקשת שנייצג אותך? בקיצור, אתה מיוצג שלנו ואתה צריך להפריש לנו עמלה על התפקיד בסדרה".

"אבל אבל אבל אבל לא שמעתי מכם שנתיים. אנחנו לא חתומים על כלום, מעולם לא שלחתם אותי לאודישן ואת העבודה הזו השגתי לגמרי לבד בזכות מהלכים שאני עשיתי. למה אני צריך לשלם לכם עמלה? אין לי שום כוונה לעשות את זה".

"חבל, יובל", אמרה האישה מעבר לטלפון, "אם לא תפריש לנו עמלה - תהיה שרוף בתעשייה. לא תשחק בשום סדרה אחרת בעולם".

גם הפעם התעלמתי מהטלפון למרות שאני חייב להודות שפחדתי.

הדבר האחרון ששחקן צעיר, רגע לפני פריצה, רוצה לשמוע זה איומים על תום הקריירה שלו שעוד לא לגמרי התחילה. מצד שני, בן 26 הוא לא נער מפוחד בן 16 ובכל זאת עבדתי עשור שלם בתעשיית הבידור בשביל לדעת שאסור לי להבהל מאיומי סרק של זאבים תאבי בצע.

אם אתם עוקבים אחרי, אתם יכולים כבר להבין שלא שילמתי עמלה לאיש וגם לא נשרפתי בשום תעשייה. אחרי "השיר שלנו" הגיעה ה"שמינייה", "השועלים", "הפיג'מות" וכמה הצגות. אם כבר מישהו נעלם, זה הם. כלומר חלקם עדיין מסתובבים ואולי מאיימים על שחקנים ושחקניות צעירות אבל הם כבר לא משמעותיים וכמעט לא רלוונטיים.

ולמה אני מספר לכם את הסיפור הארוך הזה על הבוקר?
הו! טוב ששאלתם.

בימים אלו אני עומל על הספר החדש בסדרת ספרי "הרשימה" ושמו "הפריצה". הוא אמור לספק עוד כלים, רעיונות, טיפים ורשימות לקדם את רשימת החלומות שלכם ולפרוץ איתם קדימה. השבוע נזכרתי בשני הסיפורים האלו וסיפרתי לחברה שישר אמרה לי: "אתה חייב לשלב את זה בספר 'הפריצה' ולהזכיר לאנשים לא לחתום עסקאות עם השטן בדרך לפריצה".

וזה נכון. מאוד נכון. לפעמים אנחנו כל כך רוצים להגשים את רשימת החלומות שלנו שאנחנו מוכנים לצעוד, יד ביד, עם השטן על מנת להגשים אותם. אז יש פעמים שצריך לדעת להגיד 'לא' גם אם זה נשמע כמו מעשה התאבדותי ולדעת שהדרך לפריצה היא ארוכה ארוכה ארוכה. אבל אם צועדים בדרך, עם מספיק צידה, גם מגיעים אל היעד.

פרטים נוספים על הספר "הפריצה" והמועדון המחשבתי שהקמתי סביבו נמצא בקישור https://bit.ly/3freNzr
ותעשו טובה לעצמכם: תקליקו ותקראו.