פורסם על-ידי

לכתבה המלאה לחץ כאן

 

ב1.5.2011 הצבתי לעצמי עשר משימות לביצוע תוך 400 ימים. להתחטב, לפגוש את אופרה וינפרי, ללמוד שפה זרה, לשקם הומלס ולהקיף את אוסטרליה הן רק חלק קטן מהרשימה שלי. בינתיים מאות אנשים הצטרפו למסע וכתבו רשימות משלהם (כאן). בלוג “הרשימה” מתעד את מסע הכיבושים, ההצלחות, הכשלונות ובעיקר את המחשבות שלי. אם נחשפת ל”הרשימה” רק עכשיו אני ממליץ לך להתחיל את המסע על ידי הקלקה כאן. להזמנת הרצאה על הגשמה עצמית באמצעות רשימה ניתן ליצור קשר באמצעות כפתור ה”צור קשר”. קריאה נעימה!

9.12.11

223 ימים חלפו,  נותרו עוד 177 ימים לביצוע הרשימה

מוקדש לחברי, אמנון ז’קונט

“תגיד, מאיפה יש לך את הכוחות האלה? איך הצלחת לקום מכסא גלגלים ולהתגבר על הנכות?”, קטעה את רצף הרצאת “הרשימה” שהעברתי בחיפה, אישה ערבייה בעלת מבטא כבד עטופה כיסוי ראש, “זה מרשים אותי ואני רוצה לספר עלייך לבן שלי שנולד עם מוגבלות. הוא חירש מגיל ארבעה חודשים ועד היום אני מלווה אותו בחיים שלו. לצערי הוא עדיין מתקשה לחיות חיים רגילים ומאוד מתבייש במוגבלות שלו. אז איך עשית את זה? איך הצלחת להתקדם בחיים ולהגשים את עצמך?”. היא סיימה לשאול את השאלה שלה ונחנקה מדמעות. האמת שגם אני. בעיקר נבהלתי. פתאום קלטתי שאני עומד מול כמה עשרות נשים, מדבר איתם על הגשמת עצמית, מספר להם את סיפור השיקום שלי מהנכות שטמון בחובו סוג של נס רפואי וההסתערות שלי על החיים ואולי נוטע בהן תקוות שווא שהנה הטרגדיה הפרטית שלהן עשויה להפטר בזכות דף נייר, עט וכמה שורות שמתגבשות לרשימה.

השאלה של האישה ההיא הזכירה לי דיאלוג שקיימתי עם חבר בימים שפרויקט “הרשימה” יצא לדרכו. “הבלוג שלך אופטימי מדי”, הוא טען, “זה לא אמין. הכל אצלך בחיים ורוד, מקסים ומושלם”. “ממש לא”, “הדפתי את טענתו, “מי שמכיר אותי מקרוב, כמוך, יודע היטב שכמו לכל אדם ממוצע יש לי מצבי רוח, באסות, בלבולים ותקלות”. “אז למה הם לא מופיעים בבלוג שלך?”, הוא לחץ. “כי זה לא בלוג הגיגים על אהבה והחיים אלא בלוג שמטרתו תיעוד הגשמת המשימות שלי. זה פרויקט ממוקד מטרה. חוץ מזה, וגם את זה אתה יודע, גם כשאני נופל אני משתדל שלא לשהות יותר מדי זמן במקומות המדוכדכים ועושה לעצמי ריסטרט מערכות מהיר”. השיחה ההיא גרמה לי בזמנו להתיישב ולכתוב פוסט בנושא אבל הוא הריח ניחוחות התנצלות ולכן החלטתי לוותר על זה.

אבל באותו רגע שהאישה ההיא בחיפה שאלה אותי על כוחות הנפש שלי כשבעיניה תקווה שהנה עוד רגע אספק לה מרשם עם תשובת פלא לסיום החרשות של בנה החלטתי לחשוף בספונטניות משהו שקרה לאחרונה בחיי.

 

כותבים רשימות גם במגזר הערבי

“שלא יהיו אי הבנות! החיים שלי רחוקים מלהיות מושלמים או ורודים”, מיהרתי להקטין את האופטימיות שפיזרתי באולם, “הנה, רק לאחרונה גיליתי שנעלמו לי מאחד מעסקיי רבע מיליון שקלים. מאתיים וחמישים אלף שקלים! תודו שמדובר בסכום לא קטן שיכול לגרום לאדם ממוצע רצון עז לקפוץ מהבניין הכי גבוה שהוא מוצא באזורו”. דממה השתתרה באולם. “ואיך הגבת כשגילית את זה?”, שאלה מישהי מהשורה האחרונה. “בהיסטריה, כמובן. ראיתי איך החיים שלי קורסים, איך מעקלים לי את הבית והילדה, ראיתי איך כל מה שבניתי מתפוגג. תגובה טבעית, לא? אבל החלטתי לא להכנע למציאות שנכפתה עליי ללא ידיעתי והחלטתי להתמודד עם ‘התקלה’ והצלחתי תוך פחות מארבעה חודשים למחוק את החוב שיצרו בשמי”.

“יש לי חוב של עשרים אלף שקלים”, הוסיפה מישהי אחרת, “אם הצלחת להעלים רבע מיליון שקלים אולי תעזור לי להעלים חוב קטן?”. “אני לא קוסם”, השבתי, “ואת הדרך למחיקת החוב עשיתי בזכות כמה אנשים חכמים שייעצו לי וכיוונו אותי. זה בעצם הסוד הקטן שלי. לדבר עם כולם על הכל. תמיד! לא להסתיר ולא להתבייש. ברגע שאתה מפיץ את הבשורה שלך, הטובה או הרעה, את המשימה, המטרה או החלום שלך אחרים הופכים להיות שגרירים שלך. ברגע שפתחתי את בלוג “הרשימה” הפכתי את כל הקוראים שלי בארץ ובעולם לשגרירים שלי שלמעשה עובדים אצלי בחינם ומסייעים לי להפיץ את הבשורה. לראייה, אחרי שבועיים שיצאתי לדרך עם הבלוג שלי כבר התחלתי לקבל עזרה והצעות מכל רחבי תבל. קיבלתי הרבה מאוד מתנות פיזיות, נפשיות ורוחניות וגם על כך כתבתי”.

“ואיך לדבר על חובות עוזר למחוק חובות? אתה יודע כמה פעמים דיברתי עם הבנק?”, הקשתה מישהי מהקהל. “בדיוק באותו האופן”, השבתי בקלילות, “אתה אומר לאנשים ‘קרתה לי תקלה ואני צריך עזרה”. “מה? ביקשת כספים?”, המשיכה להתעניין ההיא עם החוב הקטנטן של עשרים אלף שקלים. “ממש לא! הפצתי את ‘התקלה’ בקרב חברים ומשפחה אפילו כתבתי על זה כמה שורות בפייסבוק ולאט לאט הגיעו אליי אנשים עם פתרונות משפטיים, טיפים, קשרים במערכת הבנקאית או סתם אנשים חכמים שעזרו לי להתמודד עם המצב ולחסל אותו במהירות. אני כל הזמן חוזר ואומר בבלוג ובהרצאות ‘תצעקו את החלומות שלכם ומישהו בסוף ישמע אתכם’. אותו הדבר עם הצרות. ‘תצעקו את הצרות שלכם ומישהו בסוף ישמע אתכם ויעזור’. מחנכים אותנו, בעיקר את הפולנים שבינינו, לשמור על ארשת פנים מחויכת שמסתירה מצוקות בזמן ששימוש בפועל ע.ז.ר על הטיותיו השונות פותח כל כך הרבה דלתות. כמו שלמדתי במהלך השנים לתת, למדתי במהלך השנים גם לקחת ולא להתבייש לבקש עזרה”.

‘התקלה’ זאת פחות או יותר הסיבה העיקרית לדממה שנפלה עליי בחודשים האחרונים ובעיקר להזנחה הפושעת שלי לפרויקט “הרשימה”. אומנם הצלחתי לעשות וי על משימה אחת של ריצת המרתון והורדתי ממשקלי שישה קילו ב150 ימים והתקדמתי לא מעט עם משימת מכירת הפורמט כתוכנית טלוויזיה, שיקום הומלס והגעתי עד לשולחן של אופרה וינפרי במשרדיה בניו-יורק אבל בגדול נתקעתי בגלל המציאות הלא מתוכננת.

לא, אני לא נבהל מהעיכוב. כמו שאני חוזר, אומר וכותב “הרשימה זה סוג של משחק”. משחק החיים. מותר לשנות את הכללים, הרשימה וסדר הדברים. לאחר שהתאוששתי מ’התקלה’ של חיי אני חוזר לשגרה שלי ובין השאר לטפל בעניין הרשימה. בימים הקרובים אשב מול הרשימה ואסדר אותה מחדש, אגדיר לעצמי לוח זמנים חדש (אולי אוסיף לעצמי ימים נוספים בגלל שאיבדתי זמן יקר) ובעיקר אחפש כיוונים חדשים ודרכים לתקוף את חלק מהמשימות התקועות.

ועד אז אמשיך לצעוק בקול רם ווירטואלי את החלומות שלי. המציאות כבר הוכיחה לי שלא מעט אנשים שומעים ועוזרים….

 



תגובה אחת to “תצעקו את החלומות אבל גם את הצרות”

  1. aradayalon Arad Ayalon הגיב:

    שלום 100 ימים 3חודשים
    שמי ארד אילון שגר בקיבוץ כברי
    במאי היה בן 19 אני אוטיסט הנמנה על הקשת האוטיסטית בתפקוד גבוה לפני שנה הוצאתי טופס ירוק
    אחרי שהתכונתי במשך שנה תרגלתי תאוריה באמצעות אתרי אינטרנט .נפסלתי על ידי המכון הרפואי לבטיחות בדרכים מסיבות לא בררות .רישיון נהיגה חלק הכרחי לעצמי וחשוב ביותר לעצמאותי אבקש את עזרתכם כדי לעבור את המכשול הזה ולאפשר לי לקבל רישיון נהיגה יש להתעניין שאני קורא ויודע את כל התקנות החדשות שבמאמרים שאני קורא על ידי עמותת אור ירוק והרשות הלואמית לבטיחות בדרכים. בתודה ארד אילון

הגיבו לפוסט