Le livre « Merci de vous tenir correctement » offre à ses lecteurs un meurtre mystérieux qui se déroule durant une saison people d’une émission de téléréalité populaire « Vie commune ». Le 23e jour des prises de vue, le système électrique de la maison tombe en panne. Quand la lumière revient, ainsi que le direct, les participants découvrent sur le tapis du salon de la maison le corps inanimé d’un des participants.

Qu’est-il arrivé au défunt ? Est-il mort d’une mort naturelle ou a-t-il été assassiné ? Si c’est le cas, qui a réussi à perpétrer cet acte dans une maison truffée de caméras et d’individus ? Faut-il s’attendre à voir d’autres victimes ? L’enquête qui commence parmi les résidents va rapidement s’écarter pour se porter sur Tel-Aviv et Jérusalem et arriver jusqu’à la lointaine Europe.

Vous avez aimé « Merci de vous tenir correctement » ? Ayez un aperçu de « Ici Yael Weiss de Tel Aviv ».

כנראה שהייתי מחוסרת הכרה — אין דרך אחרת להסביר את הצעד‬ ‫הזה — כשהסכמתי לכלוא את עצמי למשך ארבעים וחמישה ימים‬ ‫ולילות ארוכים מדי בווילת גבס קטנה וחנוקה, שמתחזה לאחוזת פאר‬ ‫טלוויזיונית, יחד עם חבורת חובבי כדורי ציפרלקס. הבעיה לא התבטאה‬ ‫בכך שהייתי כלואה בחוות ניסוי בבני אדם עמוסת ניחוחות של גרביים‬ ‫מצחינות ומזון מתוקצב, עם טיפוסים שמתנהגים כאילו עשו להם קופי־‬‫פייסט מתוך המחלקה הסגורה בתל השומר. אחרי הכול, כבר עשיתי‬ ‫דברים גרועים יותר ושרדתי כדי לספר לחבר'ה, אבל בשום תרחיש —‬ ‫וחשבתי על הרבה כאלה — לא ישבתי על ספת עור סינטטי, כשלצידי‬ ‫גופה שעדיין לא התקררה.‬   ‫האשם העיקרי בכניסתי לבית הכי מפורסם במדינה — אם לא מחשיבים‬ ‫את הווילה של ראש הממשלה ועוד כמה אחוזות של עשירי ישראל ב-נ.צ ‫סביון/קיסריה/ארסוף/כפר שמריהו — הוא אריק קופמן, הסוכן הנאמן‬ ‫לכסף שלי ואיש סודי למשברים נפשיים. הוא, כמובן, אוהב יותר את‬ ‫הכסף שאני מכניסה לסוכנות שלו ופחות את המשברים שאני נכנסת‬ ‫אליהם וגוררת אותו לתוכם.‬   ‫אריק הוא טיפוס של בוקר. בשש וחצי הוא כבר מקיף את פארק הירקון,‬ ‫עושה כמה סטים של שכיבות סמיכה ועוד כמה תרגילים שכואב לי הגב‬ ‫רק מלחשוב עליהם. בדרכו למשרד עטור תמונות הטאלנטים שהוא ‫מייצג, שנמצא שלוש טיפות אספרסו משדרות רוטשילד, הוא מתקשר‬ ‫להעיר את המיוצגים שלו בזה אחר זה. הוא קורא לזה שיחות מוטיבציה,‬ ‫אבל לכולנו ברור שהוא רק מוודא שכל הנמלים האנושיות שהוא מטפח‬ ‫התעוררו למשימת חייהם שמסתכמת בשיפור תזרים המזומנים שלו.‬ ‫כמובן שלא מזיז לו שחלקנו אנשי לילה שדופקים את הראש במקלדת,‬ ‫בעכבר ובמסך המחשב על מנת לייצר טקסט ראוי לקריאה.‬   ‫אריק יודע שאסור לו להתקשר אליי לפני עשר וחצי ובדרך כלל גם‬ ‫מתחשב בהסכם הבלתי כתוב בינינו. זה לא מה שקרה ביום שבו‬ ‫הוא התקשר כבר בשמונה עם הצעה מפתיעה.‬   ‫עוד לפני שהספקתי לנבוח עליו שאליי לא מתקשרים לפנות בוקר‬ ‫גם אם עורך הוושינגטון פוסט רוצה לתת לי טור אישי, אריק פתח את‬ ‫השיחה עם שאלת ה"שירה, את יושבת?" — ביטוי שהיה שגור בפיו בכל‬ ‫פעם שקיבל הצעה שקשורה בי. אל השאלה נלוותה גם התוספת הבלתי‬ ‫נמנעת, "יש לי בשבילך הצעה חד-פעמית. משהו שאי אפשר לסרב לו".‬   ‫אני כבר מזמן לא ממהרת להתיישב דום כשאריק מתקשר אליי.‬   ‫ההתרגשות שלו מכל פאנל נשים טלוויזיוני על שחרור האישה בחברה‬ ‫המודרנית, מולטי אורגזמות נשיות או אופנת חורף/קיץ/סתיו/אביב‬ ‫שאני מוזמנת אליהם הפסיקה לעשות לי את זה. למרות זאת, ורק בשביל‬ ‫המשחק — אריק מצפה שאני אגיד לו שהתיישבתי ואזייף כמיהה למשמע‬ הבשורה — אני גוררת כיסא ברעש ומשחררת אנחת ציפייה. לוקח‬ ‫לו שניות ארוכות — אריק נהנה למתוח את הסבלנות שלי — לפני שהוא‬ ‫מתחיל לרסס אותי במילים מתלהבות.‬   ‫"שירה דננברג הולכת לככב בתוכנית הריאליטי 'בית משותף' ", הוא‬ ‫ירה וכהרגלו בעת הכרזות דרמטיות דיבר עליי בגוף שלישי. "היא גם‬ ‫הולכת לקבל על זה הרבה מאוד כסף מבלי לעבוד קשה מדי".‬   ‫מכיוון שסבתא לורה, עליה השלום, לימדה אותי שמתנות חינם‬ ‫עולות הכי הרבה — אם לא במזומן אז בפגיעה נפשית — סירבתי בנימוס‬ ‫להצעה, כיאה לדור שלישי לפולניה. אריק — היה לי ברור שהוא לא‬ ‫יוותר — נתן לי לחשוב על זה כמה דקות לפני שהתקשר שוב בציפייה‬ ‫שאשנה את דעתי. הסברתי לו בסבלנות אין קץ, ששום ריאליטי, מזמר,‬ ‫מרקד או עמוס משימות שקשורות ללגימת מיץ חרגולים או כל מעדן‬ ‫טרופי אחר, לא מדגדג לי בקיבה.‬   ‫כצפוי, אריק סירב לוותר. הוא ביקש ממני לישון על העניין ולחזור‬ ‫אליו עם תשובה חיובית. היה בוקר, והיכרות רבת שנים עם האיש‬ ‫שמסוגל למכור דוגמנית עילגת עם בעיות דיקציה להגשת תוכנית‬ ‫תחקירים בפריים-טיים, לימדה אותי שהוא לא יחכה עד מחר, אז‬ ‫סגרתי את המכשיר הסלולרי החדיש שלי, דור משהו, עד יעבור אריק,‬ ‫וחזרתי לישון.‬   ‫כשהתעוררתי לא מיהרתי להדליק את הטלפון הסלולרי, אבל בשלב‬ ‫כלשהו הניתוק מהעולם העיק עליי. לא שאני חסידה גדולה של זמינות‬ ‫תמידית, אבל ברגע שמתרגלים אליה, קשה לחיות בלעדיה. הקאמבק‬ ‫שלי לעולם שבו ניתן להשיג אותי בכל רגע נתון, אפשר לדופק של רון‬ ‫לויתם, עורך העיתון שבו אני כותבת כבר חמש שנים טור אישי במוסף‬ ‫סוף השבוע, לחזור לקצב שפוי.‬   ‫"יש לך בעיות עם האייפון החדש שקיבלת ממשאבי אנוש?", הוא‬ ‫פתח את השיחה. "אריק מסר לי שהוא לא מצליח להשיג אותך כבר כמה‬ ‫שעות וגם אני לא הצלחתי. כבר חשבתי שמשהו קרה לך".‬   ‫"ולא שלחת צוות חיפוש?", עשיתי עצמי נעלבת.‬   ‫"תכננתי לשלוח את מפיקת המוסף אלייך הביתה כדי לראות שהכול‬ ‫בסדר איתך, אבל הנה את על הקו בריאה ושלמה", קולו היה עולץ. "מה‬ ‫קרה שהתחלת לסנן את אריק? את מחפשת סוכן חדש?".‬   ‫בימים כתיקונם רון מתעב את הסוכן שלי, שעושק אותו ללא הכר‬ ‫בכל פעם שהם נפגשים לחדש לי את החוזה. ברגעים נדירים ועמוסי‬ ‫אינטרסים הוא מאחד איתו כוחות נגדי.‬   ‫"רון, מה אתם רוצים?", העדפתי להימנע ממשפטי סרק. ידעתי בדיוק‬ ‫למה הוא התקשר.‬   ‫"אנחנו רוצים את טובתך", הוא ניסה להעמיד פני תם, אבל הקול שלו‬ ‫ברח לגובה כמו בכל פעם שהוא משקר. התופעה הזאת התרחשה אצלו‬ ‫הרבה מעבר לממוצע הארצי.‬   ‫"זה מדהים איך שבכל פעם שאתם יושבים לחדש לי את החוזה אתם‬ ‫נלחמים כמו שני זאטוטים מנוזלים בארגז חול, אבל כשהאינטרס שלכם‬ ‫הופך משותף, אין לכם שום בעיה לשתף פעולה נגדי".‬   ‫"למה את שלילית כל כך?", הוא ניסה לייצב את קולו. "אפילו לא‬ ‫שמעת במה מדובר".‬   ‫"שמעתי וכבר אמרתי לאריק שאני ותוכניות ריאליטי  זה לא זיווג‬ ‫משמים".‬   ‫"זה לא סתם ריאליטי", הוא ניסה להעניק חשיבות לתוכנית שבישיבות‬ ‫המערכת לא הפסיק לצאת נגדה. "אנחנו מדברים פה על עונת הסלבריטאים ‫של 'בית משותף'. את מבינה בכלל מה זה אומר?".‬   ‫"בהחלט מבינה. זה אומר שבבית סגור נאספים אנשים שהקריירה‬ ‫שלהם מקרטעת, והם מנסים להתקאמבק על ידי שיחות סרק, מלחמות‬ ‫אגו ותצוגת תכלית של כמה הם אוהבים בני אדם".‬   ‫"את שוב שלילית", הוא העיר לי. "אם רק היית יודעת אילו מפורסמים‬ ‫התחננו להיכנס לבית וההפקה אמרה להם לא, אני בטוח שהשיחה הזאת‬ ‫לא הייתה מתקיימת".‬   ‫"תאיר את עיניי", ביקשתי, "ובבקשה אל תתחיל לזרוק לי עכשיו‬ ‫שמות של כוכבי מדורי רכילות וזמרים שמוצאים את עיקר פרנסתם‬ ‫השנתית בפסטיגל. פחות משלמה ארצי ועופרה שטראוס זה לא נחשב".‬   ‫"עזבי אותך משמות עכשיו", הוא שינה כיוון במהירות. "למה שלא‬ ‫תראי את התועלת שאת יכולה להפיק מהעניין".‬   ‫"אולי כי אני לא רואה כזאת".‬   ‫"תשמעי, ההפקה רוצה אותך בבית בכפוף לראיון עם מאבחנת‬ ‫פסיכולוגית, אריק חזק בעניין ואני חושב שמדובר ברעיון מצוין. זה‬ ‫נכון לקריירה שלך, ירענן את הטור שאת כותבת, יחזיר אותך לכותרות‬ ‫שכבר מזמן לא יצרת, ובעיקר ייתן חותמת רשמית לכך שאת סלבריטאית לוהטת. אל תשכחי שאת כבר בת 34 ושבתעשייה מסתובבות כמה פרגיות‬ ‫צעירות שנושפות בעורפך".‬   ‫לא ידעתי ממה להתעצבן קודם. האם מכך שתפרו לי כרטיס כניסה‬ ‫לתוכנית ריאליטי מבלי לשאול מה דעתי, או מהעובדה המעליבה‬ ‫שמישהו חושב שאני צריכה להתרענן מבחינה מקצועית. אין לי שום‬ ‫כוונה לבכות על מר גורלי. מבחירה אני פותחת רגליים חטובות, שזופות‬ ‫ומטאפוריות ושופכת את הלב, הלבלב, הכבד והטחול שלי — גם זה‬ ‫מטאפורית — לטובת קוראי העיתון, שאוהבים להתחלחל מהתובנות שלי‬ ‫על אהבה, זוגיות, משפחה ולא רוצה ילדים, תודה רבה.‬   ‫אני חייבת לרון לויתם את הקריירה שלי. שש שנים אחרי שהתחלתי‬ ‫לכתוב במקומונים המתפוררים של תל אביב בעיקר על ענייני חינוך,‬ ‫ביוב וחריגות בנייה, הוא שלף אותי משם והצניח אותי ישר אל הכיסא‬ ‫הכי נחשק בעולם העיתונות. הוא גם זה שלימד אותי לכתוב טקסטים‬ ‫אישיים עמוסי מטאפורות על חרדונים דואבים המחכים לטיפת שמש של‬ ‫יום מהביל, על גלידה נמסה המבקשת להתלקק ושאר דימויים ספרותיים‬ ‫שהייתי ממציאה במטרה להעשיר את הטקסטים שלי.‬   ‫כמו תלמידה מחוננת ואזדרכת שלוקה הצמאה לאהבה (עוד מטאפורה‬ ‫שזכתה לרייטינג גבוה בקרב קהל הקוראות האדוק שלי), יישמתי את ‫ההנחיות שלו ותוך שנה וחצי הצלחתי לצבור תאוצה בקרב הקוראים,‬ ‫לייצר באזז במדינה ובעיקר לקבור מאחורי את שירה דננברג האפרורית‬ ‫ולהפוך לאייקון עיתונאי נחשק, דעתני ונשכני במיוחד. כל קשר בין‬ ‫הדמות למציאות, היה מקרי בהחלט, אבל את זה ידעו רק מעט אנשים‬ ‫קרובים, וגם הם התמעטו משבוע לשבוע, ככל שהטור שלי בעט בכל מי‬ ‫שהכרתי לכל הרוחות.‬   ‫למרות הצורך הגנטי שלי להיעלב עמוקות מהצעתו של רון לשדרג‬ ‫את עצמי, התחלתי להשתעשע במחשבה שאכנס לתוכנית הכי נצפית‬ ‫בטלוויזיה. כשרגעי השפיות זחלו להם אל תוך תאי המוח שלי וקול ההיגיון‬ ‫בצבץ לו, העסק הרגיש לי כמו אסון גרעיני. היה לי ברור שאאבד את‬ ‫הסבלנות שלי עוד לפני סיום התוכנית הראשונה ואדחוף את הראש‬ ‫המחומצן של איזו דוגמנית קניונים חובבת עלי רוקט וגבעולי סלרי‬ ‫לתוך ואזה יוקרתית. ידעתי שגם אם אצליח להתאפק, זה יהיה רק באופן‬ ‫זמני, כי במוקדם או לכל היותר שבוע, אתלה את עצמי על זוג גרביונים‬ ‫מעוצבים, לא לפני שאקח איתי שאולה שני מתמודדים נוספים שנכנסו‬ ‫לבית על מנת למנף את הקריירה התקועה שלהם בהילוך ראשון.‬   ‫"אז מה את אומרת?", רון ניסה לקטוע את אוטוסטראדת המחשבות‬ ‫שדהרה בראשי. "את נכנסת להרפתקאה?".‬   ‫"אני לא מרגישה צורך להיות חשופה מעבר למה שאני כבר היום",‬ ‫השבתי תוך ניסיון להעמיד פני אדישה, למרות שמשהו בפופיק דגדג‬ ‫לי נעים ביחס להצעה. "את רוב השריטות הנפשיות שלי כבר חשפתי‬ ‫בטור שלי ואת המעט שנותר, אני מעדיפה להשאיר לארבעת הקירות‬ ‫שלי ושל נמרוד".‬   ‫נמרוד קליימן הוא בן הזוג שלי בשנתיים האחרונות והוא בעיקר כל‬ ‫מה שאני לא: פתור נפשית, מחושב, יציב ואיש משטרה. יכולת העל‬ ‫הנדירה שלו לסבול את חרדת הביצוע שלי ולקרוא, מדי שבוע, את‬ ‫עשרות הטיוטות של הטור שאני כותבת רגע לפני שאני משגרת אותו‬ ‫למערכת, הפכה אותו לפריט אספנים נדיר, שאסור היה לי לוותר עליו‬ ‫גם אם תג המחיר היה חיי שגרה בורגניים בדירת הגג המטופחת שלנו‬ ‫במרכז תל אביב. התפשרתי גם על העובדה שנמרוד היה ההפך המוחלט‬ של הגברים שאהבתי להתערבב איתם בין הסדינים בתקופה הקצרה של‬ ‫חיי, קצת אחרי גיל שלושים, שבה הרשיתי לעצמי להשלים מינית את‬ ‫כל החוסרים משנות העשרים הצחיחות שלי. הוא היה נמוך, חלק מדי‬ ‫ובעיקר רזה יחסית לגבר הישראלי. לזכותו יאמר שהוא החזיק במערכת‬ ‫השיניים הכי מרשימה שנתקלתי בה, היה לו חיוך כובש שהמיס אותי‬ ‫אחרי כל עימות חזיתי בינינו, ובעיקר הצליח להכיל את חוסר הביטחון‬ ‫הקיומי שלי.‬   ‫הייתי בטוחה שנמרוד יתנגד נחרצות לרעיון שניסו להניע הסרסורים‬ ‫המקצועיים שלי. בפעם האחרונה שנחתה בפתח דירתנו הצעה לתעד‬ ‫את חיי לטובת סדרת הטלוויזיה הכאילו־תיעודית־חושפנית 'מחוברות',‬ ‫האולטימטום שלו כלל ארבע מילים, "אני או המצלמות, תבחרי". מכיוון‬ ‫שהוא הגבר היחיד, מאז ומעולם, שהצליח לשרוד איתי מערכת יחסים‬ ‫של מבוגרים ומגורים משותפים, בחרתי בו, למרות שלכריות האצבעות שלי קסמה מאוד האפשרות ללחוץ על הכפתור האדום במצלמה היוקרתית ששלחו לי‬ ‫מהפקת התוכנית לשבוע ניסיון. כשסיפרתי לו, כבדרך אגב, על ההצעה‬ ‫החדשה שקיבלתי, הוא דווקא הפתיע בתגובה חצי מפרגנת. "זה נשמע‬ ‫לי מעניין למרות שאני לא בטוח שאת צריכה את זה".‬   ‫"מעניין תגדיר את תוכניות גיל הזהב שאתה רואה בטלוויזיה. מדובר‬ ‫כאן בהחלטה הרת־גורל שיכולה להשפיע על הקריירה שלי לעולמי עד".‬   ‫"שירה, עשי לשנינו טובה ואל תתחילי עם הדרמות שלך. מה הרה־‬‫גורל פה, מה? או שתזכי במקום הראשון, תקבלי כתבת שער ב'לאשה',‬ ‫תחזרי הביתה ותעשי קמפיין לנעליים, או שתודחי אחרי כמה תוכניות,‬ ‫עדיין תקבלי כתבת שער, ובמקום קמפיין לנעליים נדגמן סקס‬ ‫סוער של געגועים. בשני המקרים השגרה תטפטף, בסופו של דבר, לחיים‬ ‫שלנו כאילו כלום לא קרה".‬   ‫היה משהו בפשטות הגברית המילולית והרגשית, נטולת המטאפורות,‬ ‫של נמרוד ששכנע אותי לחשוב שוב על ההצעה. יכולתי להסתדר בלי‬ ‫כתבת השער המובטחת, אבל קמפיין מעולם לא עשיתי. לא הייתה לי‬ ‫בעיה לוותר גם עליו לטובת הסקס הסוער שנמרוד הבטיח לדגמן לי‬ ‫כשאצא מהכלא הטלוויזיוני. התקווה הקטנה שמשהו עשוי לשפר את‬ ‫חיי המין שלנו, שנכנסו לשגרה דהויה אחרי יותר מדי ימים ולילות‬ ‫משותפים, גרמה לי ללכת לישון מהורהרת ולהתעורר חדורת מוטיבציה.‬   ‫אם פמלה אנדרסון רקדה עם כוכבים ונשארה עם שתי רגליים ישרות,‬ ‫אין סיבה שאני לא אפטפט את עצמי לדעת בתוכנית ריאליטי ואחזור‬ ‫הביתה עם מיליון שקלים.‬

"אני עושה את זה", הודעתי לאריק, ורגע לפני שפצח בנאום המוטיבציה ‫הקבוע שלו על כך שעשיתי החלטה נכונה, וכמובן השפריץ שלל סופרלטיבים ‫עצמיים על הסוכן שיעשה הכול בשבילי, הודעתי לו שיש לי רשימת ‫תנאים שלא ניתנים לערעור.

‫"שלושים אלף דולר מענק השתתפות בתוכנית ועוד אלף דולר לכל ‫יום שאשרוד בבית מעבר לשבועיים הראשונים. את הכסף, שיהיה ברור, ‫אני רוצה ביום שאני יוצאת מהבית ולא שוטף פלוס 365".

‫"כסף זו הבעיה האחרונה של ההפקה", מיהר אריק לחגוג ואני ‫הייתי מוכנה להישבע שהוא לא התאפק עד סיום השיחה ופתח בקבוק ‫למברוסקו כבר במהלכה.

‫"אני רוצה התחייבות בכתב שלא מצלמים אותי במקלחת, לא מצלמים ‫אותי בחצי השעה הראשונה מהרגע שאני מתעוררת ודואגים שתמיד ‫יהיו לי סיגריות. בנוסף מעבירים אליי את ‫רשימת המשתתפים האחרים עד שבוע לפני תחילת התוכנית".

‫"עם שלושת הסעיפים הראשונים לא נראה לי שתהיה בעיה", הוא ‫דיבר כאילו החוזה כבר נחתם. "את הסעיף האחרון את לא צריכה בחוזה.‫אני כבר אשיג עבורך את רשימת המשתתפים".

‫"אתה מלאך", אמרתי בקול מתחנף. "אם ככה תשיג לי גם הבטחה שפעם בשלושה ימים יקראו לי לחדרו של יו"ר ועד הבית ושם יאפשרו‫לי לעשות שיחת טלפון לנמרוד".

‫"את מכירה את חוקי המשחק ויודעת שזה אסור", הוא אמר, "אבל ‫מפני שההפקה להוטה על הטוסיק המחוטב שלך, אולי אצליח לארגן ‫משהו".

‫"אם ההפקה כל כך להוטה על הטוסיק המחוטב שלי, זה אומר שאין ‫לך הרבה עבודה על החוזה. אם ככה, העמלה שלך תהיה חצי ממה שאתה ‫בדרך כלל גוזל ממני", הכרזתי בנחרצות שהפתיעה אפילו אותי. זה לא ‫היה בקטע גרידי, אלא כדי להביע את מורת רוחי על שיתוף הפעולה ‫שקיים עם העורך שלי מאחורי גבי.

‫"זה לא עובד ככה", הוא ניסה להתווכח.

‫"בנוסף", התעלמתי מטון הדיבור שלו שהפך יבבני, "תסכם עם רון ‫שכשאני יוצאת מהתוכנית, בין אם זכיתי ובין אם לאו, אני לוקחת

‫חופשה של חודש ימים. בתשלום, כמובן".

‫"את מותחת את החבל יותר מדי", היה כל מה שאפשרתי לו לומר ‫לפני שחסכתי מהסבלנות שלי להימתח וניתקתי את השיחה. עם כל ‫הכבוד שלא רחשתי להטפות המוסר שלו, היו לי שלושה שבועות של ‫חופש לארוז את עצמי לקראת ההרפתקה הטלוויזיונית שהוא ארגן לי, ‫ולא חשבתי לבזבז עוד דקה אחת בשיחת סרק איתו. זו כנראה גם הייתה ‫הסיבה לכך שלא הצליח להזהיר אותי שאסור לי לספר לאיש על כניסתי ‫הצפויה לבית. למזלו, תמרה הבהירה לי שסודיות נדרשת, אחרת יבטלו ‫את החוזה איתי בטרם נחתם.

‫תמרה היא החברה הכי טובה שלי בשנתיים האחרונות, סטייליסטית ‫מהוללת בזכות עצמה ובעיקר חובבת טראש טלוויזיוני.

‫"אני מכורה לבית משותף כבר יותר מעשר שנים, מאז שזה התחיל ‫באוסטרליה", היא הייתה נרגשת אפילו יותר ממני.

"הורדתי מהאינטרנט ‫את כל הגרסאות מכל העולם וראיתי בערך חמישים תוכניות שונות ‫בשפות שבכלל לא הבנתי. תתייחסי לזה כאל ניסוי אנתרופולוגי שיהפוך ‫אותך לחכמה יותר, ומה שלא יקרה, לעולם אל תצעקי בתוך הבית", היא ‫ציידה אותי בטיפ של ג'אנקית ריאליטי. "זה לא עובר טוב בטלוויזיה".

‫כמובן ששכחתי את הטיפ שלה במהירות. כבר ביום השלישי לשהותי ‫במכלאה האנושית עמוסת האגו, מצאתי עצמי נובחת על רינת כהן, ‫נסיכת הזמר המזרחי, מול שלוש מצלמות משייטות וכמה מאות אלפי ‫צופים רעבים למנת הדם היומית שלהם. כל זה קרה בגלל שאהובת ‫חובבי הבקלאוות העזה לחטט לי בתיק האיפור מתוך מחשבה שגוון ‫הפסטל של המייק אפ שלי יתאים לעור בצבע שלולית עכורה של פניה. ‫אני חושבת שגם אמרתי לה את זה מול כולם, אבל בשלב זה אני מעדיפה ‫להכחיש. זאת אני, בכל אופן. יורה מילים ומטאפורות ואחר כך חושבת ‫ומתחרטת.

‫עד לאותה תקרית דווקא מצאתי עצמי מוקסמת מהעובדה שאני ‫יושבת בסלון אחד עם עוד שלושה עשר מגדולי האומה הסלבית. את ‫רובם לא הכרתי באופן אישי לפני כן, אבל זה עדיין לא מנע ממני ‫להרגיש אצולה.

‫החיבור הראשוני שלי היה עם עדינה מורנו, הכוראוגרפית האגדית, ‫שהערצתי עוד בימים הרחוקים שחלמתי להיות בלרינה בסטודיו 'רלוֶוה' ‫בנס ציונה. עדינה היא סבתא קשישה עם עמוד שדרה יציב, ‫אישיות רופפת ופנים מקומטות, ששמחה לאמץ את היחידה מבין דיירי ‫הבית שזיהתה אותה ולהפוך אותה לבת בריתה. הבעיה הייתה שילדי ‫דור האסאמאסים בחרו להדיח אותה חמש יממות בלבד אחרי שנכנסנו ‫לבית, על סעיף אישום 'לא מספיק מטורללת או כוסית', מה שגרם לי ‫לחפש פרטנר חדש לשרוד איתו את החוויה.

‫אחרי ההדחה של עדינה, הודח אמיתי לב־רן, במאי קליפים חובב ‫כדורי חגיגת זולים, אלכוהול וקטינות אנורקטיות, שקיבל קריז בשידור ‫חי ויצא לאשפוז שממנו לא חזר לתוכנית לעולם. בהמשך עזבו את הבית ‫גם קבלן מולטי מיליונר, שתרומתו למדורי הכלכלה הסתכמה בכמה ‫מלכות יופי טריות שזרקו את החבר שלהן למען עושרו, כדורגלן עבר ‫שבקושי הצליח לחבר שני משפטים ובכל זאת התעקש לנהל דיונים על ‫כל נושא שלא ממש הבין בו, חברת כנסת שפטפטה את עצמה לדעת על נושאים חברתיים ועל תדמית מדינת ישראל בעולם, וזמרת עבר שהפכה ‫את רחבת הכניסה למדרחוב נחלת בנימין לאולם מופעים משלה.

‫ברגעים המעטים שבהם בצבצה בי ההכרה, ידעתי שעשיתי טעות ‫חמורה כשנכנעתי ללחץ המתון שהופעל עליי ונכנסתי לבית. לא רק ‫שהשתעממתי למוות ושילשתי את כמות הסיגריות שנהגתי לעשן מדי ‫יום, מצאתי את עצמי בחברת אנשים תככנים ומשעממים, שרמסו בחוסר ‫מודעות מעורר פליאה כל סיכוי שבחוץ יחכה להם קמפיין לקניון הכי ‫נידח במדינה. הנחמה היחידה שלי מההרפתקה שהבטיחו לי הסתכמה ‫בידיעה שחשבון הבנק שלי ישתדרג פלאים עם צאתי מהבית, ושאצא ‫לסיבוב שופינג מפואר בתמיכתה הנפשית והפיזית של תמרה.

‫אחרי עשרים ושלושה ימים של ברברת אינסופית ומשימות שהזכירו ‫לי את מסיבות ימי ההולדת מבית הספר היסודי, נותרנו בבית שמונה ‫משתתפים, חמישים מצלמות מזמזמות, מאות מיקרופונים וכמה

‫קילוגרמים עודפים.

‫זקן המתמודדים היה מקס איילון (לשעבר מקסים אילנסקי), איש ‫עסקים רוסי בעל עבר פלילי של העלמות מס, מעצר בית בן חצי שנה ‫— התקוממתי פעמיים בפני ההפקה על כך שלמקס יש יתרון יחסי ‫בחיים משותפים ומוגבלים בין ארבע קירות גבס — וחיבה עזה לחליפות ‫וסיגרים קובניים. מקס, שהתהדר ברעמת שיער לבנה ושופעת, נהג לקטר ‫על כל דבר שהתרחש בבית וניסה לדחוף באגביות את הידיים השעירות ‫שלו לחזה של כל אחת מאיתנו על מנת להפגין שהוא עדיין רלוונטי ‫מינית.

המקבילה הנשית שלו הייתה נורית כרמלי, כוהנת הקוסמטיקה ‫הזולה בישראל, שהסמל המסחרי שלה היה הצבע הירוק ששלט ‫בבגדיה. היא הייתה חנוטה מכף גרב ועד ראש בפריטי לבוש ירוקים ‫והקפידה להסתובב עם שכבות עבות של מייק אפ זול שייבאה מסין ‫והסתיר, בקושי רב, את הצלקת שנותרה לה על לסת ימין כתוצאה ‫ממתיחת פנים כושלת. האישה שנאה את כל העולם והייתה מסתובבת ‫בתוך הבית בפנים זועפות שאפילו סכין הלייזר של הטוב במנתחים לא ‫הייתה מצליחה לתקן.

‫עוד נשארו איתי בבית השפית איילת קרת, שהייתה בעלת רשת ‫מסעדות אורגניות ובעיקר פיגורה מעוררת קנאה, חובבת מזון וגברים ‫שאהבה לדבר בכל רגע נתון על אורגזמות, איברי מין גבריים וירקות ‫שמזכירים לה אסוציאטיבית איברי רבייה; יריב קורץ, שק שומן ממורמר ‫וחובב גברים, המשמש כעיתונאי בידור. הוא היה בעל תסרוקת קארה ‫ופוני מגוחכים, דחף בלתי נשלט להוציא מפורסמים מהארון ומשפט ‫פתיחה קבוע לכל שיחת סלון שמתחיל ב"כשפגשתי את…"; נאסר פאדי, ‫שחקן ערבי מוסלמי, שהציג עצמו בכל הזדמנות כנצר למוחמד ‫הנביא; שרון וילנסקי, נערת זוהר מקומית שיצאה בעל כורחה לגמלאות ‫בגיל שלושים ושש, גיל הבלות הטלוויזיוני עבור נשים; וכמובן, רינת ‫כהן, נסיכת הזמר המזרחי והאויבת הנוכחית שלי בבית.

‫הימים לאחרי הדחתה של המתמודדת המזמרת שירי ארץ ישראל ‫מאובקים בקורי עכביש היו רגועים ושלווים, ובעיקר נטולי שירה בציבור ‫באזור החצר. ההפקה נמנעה מלהציק לנו במשימות מביכות ואני ניצלתי ‫כל רגע פנוי על מנת להציג לאומה המציצנית את הביקיני החדש שלי ‫ובעיקר את הרגליים הארוכות והחלקות שנושאות אותי. נאמנה לטיפ ‫שקיבלתי מתמרה, נותרתי מסתורית ודיברתי כמה שפחות בניסיון לא ‫להרגיז אף אחד, אבל לאיילת קרת היו תוכניות אחרות לגמרי עבורי.

‫מצוידת בביקיני אדום, דק ומרשים משלי, ובגוף נטול גרם אחד של שומן ‫בצורה מעוררת חשד בהתחשב בעובדה שחגגה לאחרונה 38 קיציים ‫של בישולים, היא ניסתה לאנוס אותי, תוך שימוש במניפולציות נשיות זולות, לנהל שיחות נפש ולחשוף את האמת מאחורי שירה דננברג.

‫"הטור שלך הוא התנ"ך שלי", פצחה כשנשכבה על מיטת השיזוף ‫שלצידי. "אין סופשבוע שאני לא פותחת את העיתון ישר מהסוף ובולעת ‫את מה שיש לך לומר".

‫דגמנתי לרגע סוג של צניעות באמצעות חיוך מזויף והשפלת עיניים ‫נבוכה לדשא. יש משהו מחמיא במשפט הזה, אבל שמעתי אותו כל כך ‫הרבה פעמים, שכבר פיתחתי אליו אדישות.

‫איילת קרת, שהתאפיינה בוולגריות דוחה — בעיקר ברגעים שבהם הייתה ‫מתחילה לדבר ברזולוציית יתר על איברי מין גבריים תפוחים ועבים ‫ועל התנוחות האהובות עליה — סירבה להתרשם מהפאסון שהשפרצתי ‫לעברה, והתעקשה להמשיך לדבר איתי בניסיון לחלוב ממני כמה שיותר ‫פרטים אישיים.

‫"אז מה גרם לך להגיע לכאן?", שאלה.

‫רציתי להשיב כסף ופרסום, אבל נזכרתי בטיפ מספר שתיים מתוך ‫הפנקס של תמרה: 'לעולם אל תחשפי את המניעים האמיתיים שלך להיכנס ‫לתוכנית'. זייפתי מיד שקר קטן וחמוד על כך שנכנסתי כעיתונאית ‫אנתרופולוגית שרוצה לנסות להבין מה עובר על נפשו של אדם כלוא ‫מבחינה קוגונטיבית-אמוציונאלית־סוציולוגית־קונטרוברסלית־נרטיבית־‫פלורליסטית ועוד כמה מילים שסחבתי איתי מעידן הפסיכומטרי הפרה־‫היסטורי שלי.

‫"אז את הולכת לכתוב עלינו כתבה גדולה כשהעונה תסתיים?", היא ‫שאלה תוך שרבוב שפתיים שכולו מתחנן, 'תכתבי עליי'.

‫"בינתיים אני יותר בכיוון של לכתוב על עצמי", הסברתי.

‫"רק על עצמך?", האכזבה ניכרה היטב בקולה.

‫"נראה כבר", השבתי בחוסר חשק מופגן.

‫הבשלנית המסוקסת סירבה להבין עניין והמשיכה לחקור אותי על ‫העבודה שלי, על התגובות של ההורים שלי ושל החברים שאני כותבת ‫עליהם בטור — רובם התחננו שאפסיק לחסל איתם חשבונות מעל גבי ‫העיתון — ועל מתי התחלתי לכתוב. למרות שצמצמתי את הדיאלוג איתה ‫לכמה שפחות הברות, איילת סירבה לומר נואש ואחרי ארוחת הערב ‫ניסתה לקיים איתי שיחת בנות בזמן ששכבתי במיטה שלי. בשלב כלשהו, אחרי ‫שהתחננתי בלב שהמטבח יעלה באש והיא תנסה להציל את הכלים ‫היקרים לה, פשוט נרדמתי.

‫אני דווקא אוהבת לפטפט את עצמי לדעת, אבל השיחות בבית מיצו ‫עצמן במהירות. כולנו ידענו מי נמצא במערכת יחסים (וכמה נערי ליווי ‫מבלים במיטתו של יריב קורץ מדי חודש), איפה כל אחד גר (שרון ‫בדירת גג במרכז תל אביב, נאסר ברובע המוסלמי בירושלים ומקס באחד ‫מחמשת בתיו הפרטיים הפזורים ברחבי העולם) והקריירה של מי תקועה ‫יותר (רוב המשתתפים ניהלו מאבק צמוד, אבל הכחישו ומיד פלטו שמות ‫של פרויקטים עתידיים בהם יטלו חלק). גם הדעות הפוליטיות שלנו ‫נחשפו בעקבות ויכוח שהתלהט, וכמעט הגיע לאלימות פיזית בין נאסר, ‫בן אצולה מוסלמי ודור חמישי למשפחת שחקנים, לבין מקס, שהתעקש ‫להזכיר, בכל פעם שהפוליטיקה חדרה אל קירות הבית, שכהנא צדק.

‫בין שיחה תפלה אחת לאחרת, העדפתי לבלות בשינה, בשיפור קו ‫הביקיני שלי ובויפאסנה. המטרה הראשונית שלי הייתה לא לעוף בפרק ‫הראשון, על מנת שלא לחוות השפלה ציבורית, ולהישאר לפחות 20 ‫ימים על מנת לסגור את המינוס האימתני שלי. עמדתי בגבורה בשתי ‫המשימות שהצבתי לעצמי וככל שהזמן עבר רציתי יותר מתמיד להגיע ‫אל הגמר המיוחל, כי עם האסאמאסים בא התיאבון.

‫"אני מתגעגעת לראות תוכניות טלוויזיה מטופשות", אמרה באחת ‫הארוחות נורית כרמלי, האישה בירוק. כמקובל בז'אנר הידוענים, ‫היא הייתה מרוכזת בעצמה ושלפה באופן קבוע משפטים חסרי טאקט ‫ורגישות. "אני כל כך משועממת פה שאני כבר מעדיפה להיות קשורה ‫לכורסא חשמלית בבית שלי ולראות בלופ איזו טלנובלה יומית־ ‫מוזיקלית־דרמטית־קומית־מטומטמת". שרון וילנסקי, שהייתה כוכבת ‫הטלנובלות הראשונה בארץ ושלטה בז'אנר עד שדעך, ניסתה לעקם את ‫פניה המוחלקות בבוטוקס וטענה שנהרס לה התיאבון ונמאס לה מחוסר‫הטאקט של חלק מהאנשים. היא מיהרה לחדר השינה של הבנות, אבל ‫רק כדי להחליף בגד.

‫זאת הייתה הפעם השלישית שהיא החליפה הופעה באותו היום מתוך ‫אמונה שבכך תמשוך את תשומת לבם של הצופים ואולי גם של כמה ‫מלהקים שצופים בתוכנית. בעיני היה משהו מעורר חמלה בניסיונותיה ‫לשמר את תדמית הפאם־פאטל המתפוגגת שלה, על ידי שוטטות בכל ‫שעות היממה בשמלות נשף מנצנצות שהושאלו ממעצבים ב-נ.צ אלנבי ‫סטריט, שכבות של איפור ובלונד במבה. כמובן שלא אמרתי לה על כך ‫מילה.

‫"אני מתגעגעת למיקסר שלי", ניסתה איילת להתחבר אליי שוב באחד ‫הלילות הנעימים של הקיץ הירושלמי. "הייתי מוכנה לעשות עכשיו כל ‫דבר על מנת לקבל שעה במטבח שלי, אפילו לגלח את הראש אם יתנו ‫לי עכשיו חומרים לבשל את תבשיל קדירת הבשר שלי. מצידי אפילו ‫לחיות שנה שלמה בלי סקס ותאמיני לי שבשבילי מדובר בויתור עצום", ‫היא הכריזה תוך כדי שאחזה בשיערה האדמוני והשופע, והביטה היישר ‫למצלמה מזמזמת בחצר.

‫אני לא יודעת איזה פרסומאי הגה את הסלוגן 'השלום מתחיל בתוכנו', ‫אבל אין ספק שהוא מתחיל בקיבתנו. שיחת הגעגועים למזון פתחה ‫את המחסום הנפשי שלנו, וכולם התחילו להכביר מילים על שלל סוגי ‫המזון שהם יודעים לבשל, לטגן, לאפות ולאדות. בשעת לילה מאוחרת, ‫עטופים בשמיכות פיקה, מצאנו את עצמנו, כל האסירים הטלוויזיוניים, ‫שרועים על הדשא ומחליפים מתכונים.

‫הגעגוע למטבח, המקום שבו אני כותבת בראשי, תוך כדי בישול, את ‫הטור שלי, בתוספת האלכוהול שמפיקי התוכנית דאגו לספק לנו באופן ‫תמידי, ללא קשר לתקציב האוזל, עשה את שלו.

‫"אני מתגעגעת לקופסת המתכונים שלי", התמסרתי נפשית לאויביי ‫למשחק. "זה הדבר הכי יקר לי בעולם".

‫סבתא לורה הייתה הבשלנית הכי מרשימה שהכרתי בחיי. יותר מהשף ‫של מסעדת 'מנטה ריי', שמכין את סיר פירות הים הכי דלישס בעיר. ‫לפני ארבע שנים, כשהאלצהיימר התדפק על תאי המוח שלה, היא אמרה ‫לי במעט מודעות עצמית שנותרה בה, כי שעון החול שלה מתקתק והגיע ‫זמנה להתחיל להיפרד. "סבתא, אני רוצה שתתרגמי לי את כל המתכונים ‫שלך מרומנית", ביקשתי ממנה סוג של בקשה אחרונה. במשך שלושה ‫ימים ולילות היא העתיקה את מאות המתכונים שרקחה במשך השנים, ‫דירגה כל מנה ומנה מאחד עד עשר בסולם סבתא לורה, וחילקה אותם ‫לנושאים. זאת הייתה הירושה שהורישה לי בעודה בחיים.

‫כשסיימתי לספר על קופסת המתכונים שלי, הרמתי את הראש ומעבר ‫לעננת עשן הסיגריות של עצמי ראיתי את שרון מתייפחת, את איילת מחובקת ‫עם מקס ואת כל השאר מחייכים אליי בחיוך נימוסי ואמפטי. אפילו ‫נורית הזועמת הצליחה לייצר משהו שהיה נראה כמו חיוך עקום של המונה ‫ליזה. רינת, שמאז תקרית ה'אל תגעי לי יותר באיפור' לא החליפה איתי ‫מילה, ניגשה אליי אחרי שכולם התפזרו לחדרים שלהם.

‫"אני חייבת לחבק אותך", היא אמרה ומבלי לבקש את רשותי התנפלה ‫עליי בחיבוק חזק במיוחד. הנחתי עליה את הראש והסתרתי את דמעת ‫הגעגוע לסבתא לורה שחמקה מעיניי. הרגשתי שהיה לנו 'רגע', ומצד ‫שני ידעתי שבתוכניות ריאליטי 'רגע' הוא עניין מאוד רגעי. כשהשמש ‫תפציע מחדש לא תהיה לו שום משמעות.

 

 

‫טעיתי. בבוקר כולם היו מחויכים אחד כלפי השני. יריב קורץ, שכל ‫רגע פנוי של שתיקה בבית היה מופר על ידו בסיפורי 'כך ראיינתי את סוזן ‫סרנדון בקיץ 1994', 'כך ביליתי במסיבת קוקטייל עם טום קרוז', ו'יום ‫אחד אני אספר בקול רם את איזה שחקן קולנוע עשיתי בפסטיבל הסרטים ‫האחרון בקאן', שתק לראשונה מאז נכנסנו לבית. ארוחת הבוקר סביב ‫השולחן התנהלה בדממה מופתית תוך כבוד הדדי אחד לשני ובצירוף ‫המילים 'תודה' ו'בבקשה' בכל פעם שמישהו העביר את המלחייה, את ‫החמאה או את צלוחית הזיתים. שום דבר באותו בוקר מחויך לא בישר ‫שהארוחה הזאת תהיה, עבור אחד מאיתנו, גם הארוחה האחרונה.

את שעות אחר הצהריים העברנו שוב ברביצה בבריכה ובשיחות על מזג ‫האוויר שהפך לוהט במיוחד. ביתר הזמן עד השידור המרכזי העלינו ‫ספקולציות בנוגע למשימה הדרמטית שעליה הכריזו המנחים בשידור ‫הקודם.   ‫"הדחה כפולה", ניסה לנחש מקס. "ישימו שני ראשים הלילה על ‫הגיליוטינה".   ‫למרות שמקס עלה לארץ לפני שלוש עשרה שנים הוא סבל ממבטא ‫רוסי כבד, העברית שלו הייתה קלוקלת ואוצר המילים שלו היה מצומק.   ‫"ביקור מפתיע של מישהו מבחוץ", אמר נאסר ונאלצנו להזכיר לו ‫שאסור לאיש להיכנס לבית. זה לא מנע משרון לנחש ש"בטח יכניסו ‫מעריצים של כל אחד מאיתנו פנימה למשימה משותפת". הספקולציות ‫לא פסקו עד לרגע ששני המנחים ההיפראקטיבים פתחו את השידור ‫החי.   ‫"חברים יקרים, אתם בשידור חי בערוץ שתיים", הכריז המנחה הראשי, ‫"והערב יש לנו פרק דרמטי במיוחד. כזה פרק עוד לא היה לנו עד היום. ‫לא בתוכנית בישראל ואפילו לא בעולם".   ‫"גם לא בחלל החיצון?", צווחה עוד בדיחה מתאמצת העזר כנגדו.   ‫כמיטב המסורת של תוכניות בית משותף ברחבי העולם, זוכה העונה ‫הרגילה משמר את 15 דקות התהילה שלו בהנחיית עונת הסלבריטאים לצד ‫המגיש הראשי.   ‫"אפילו לא שם", השיב לה בחזרה. "אנחנו יוצאים להפסקת פרסומות ‫קצרצרה וחוזרים אליכם עם הבשורה המפתיעה והמטלטלת".   הפסקות הפרסומות של המשדר המרכזי היו הדבר הכי נוראי בשהייה ‫שלי בבית, חמש דקות שהרגישו כמו נצח. בזמן הזה ישבנו זה לצד זה, ‫לבושים במיטב קולקציית הקיץ שלנו (חוץ ממקס שהיה חנוט בשיא ‫הקיץ בחליפת ערב בעלת שלושה חלקים ופפיון, כאילו הגיע הרגע ‫מארוחת ערב עם נשיא ארצות הברית) וניסינו לקיים דיאלוג נכה על ‫מנת להעביר את הזמן.   ‫"חזרנו אליכם עם הודעה מאוד מאוד מאוד מיוחדת", חזר על עצמו, ‫כתמיד, המנחה הראשי. "כבר כמה ימים שהצופים בבית יודעים מה ‫הולך לקרות ואפילו הצביעו עבורכם. אתם, לעומת זאת, עומדים לשמוע ‫את זה בפעם הראשונה. אחד ממשתתפי התוכנית עומד במהלך היממה ‫הקרובה לה…".   ‫דממה.   ‫קולו של המנחה הראשי התאדה מהרמקולים ושנייה לאחר מכן הוחשך הבית לחלוטין. הנקודות האדומות שדלקו באופן נצחי בצד המצלמות ‫כבו גם הם. העלטה הייתה מוחלטת.   ‫התגובה הראשונית של כולנו הייתה צעקות, שריקות ומחיאות כפיים.   ‫יכולתי לשמוע את רינת צורחת "יאללה בלגן" בתוספת "קולולו" שניסר ‫את תקרת הבית, להרגיש יד של מישהו מלטפת לי את החזה ולשמוע ‫את יריב מזכיר שבמהלך פסטיבל סן רמו בשנת 1980 התרחשה תקלה ‫טכנית דומה.   ‫"לא עושים שום כלום", פקד מקס ומישהי השמיעה 'אוי' חלוש, כאילו ‫שהפחד המתפנק שלה מהחושך יחזיר את התאורה. ‫מסיבת ההפתעה הלא מתוכננת שהונחתה עלינו ארכה לא יותר ‫מתשעים שניות. תחילה חזר האור ומיד אחריו המצלמות שוב זמזמו. אז ‫גם גילינו מחזה מפתיע במיוחד, כזה שאפילו המוח הכי מעוות בהפקת ‫התוכנית, זה שיצר משימות מטורללות, לא יכול היה לתכנן. רינת כהן, ‫מלכת ההורדות הסלולריות, זמרת השנה ויצור די מעצבן כשלעצמו, ‫הייתה שרועה על השטיח האדום בסלון.   ‫היא לא הגיבה לקריאות של נאסר, לא זזה כשמקס צבט אותה בעוצמה ‫בעורף, לא שמעה את הבכי החרישי של שרון וגם לא את קריאות השבר ‫המאופקות של נורית ואיילת. היא שכבה מרוחה באיפור הזול שלה ‫במרכז הסלון, בזמן שהמצלמות השמיעו רעשי תזוזה לכיוונה. המנחים ‫העבירו במהירות את השידור לעוד מבזק פרסומות, וצוות רפואי שעומד ‫בכוננות תמידית בפתח הבית נכנס פנימה רק על מנת לקבוע את מותה.   ‫וכך, ביום העשרים ושלושה לתוכנית הכי נצפית בטלוויזיה ‫הישראלית, מצאתי עצמי כלואה בחלל צפוף עם גופה אחת, חמישים ‫מצלמות ושבעה רוצחים פוטנציאלים. אם כבר ריאליטי, אז עד הסוף.
ראיון בתוכנית "לחיות טוב" – ערוץ 2 ראיון בתוכנית "ערב חדש" – ערוץ 1 (יש להעביר לדקה 44) ראיון בתוכנית של איריס קול – 103FM מאמר באתר "יקום תרבות" ראיון בתוכנית "איזה יופי" – ערוץ 10 אתר נווה צדק ביקורת מתוך אתר מעריב האתר האנגלי JEWPI סיקור השקת הספר בצומת ספרים – 10.1.11 מתוך התוכנית חדשות הבידור – HOT מתוך ערב טוב – ערוץ 10 המוזמנים – הארץ אלבום תמונות מאתר לילה סרטון מערוץ E MAKO וואלה נענע NRG מה קרה הבלוג של עומרי חיון רינונים גואל פינטו מקריא קטע מהפרק הראשון אמנון ז'קונט, עורך הספר, מדבר בהשקה ראיון וידאו עם גואל פינטו סרטון מאתר FLIX סיקור יציאת הספר לחנויות ראיון מתוך אתר אישים הארץ- עכבר העיר דופק החדשות וואלה ברנז'ה נענע10 מתוך הבלוג "ספרים ללא ירקות" מתוך הבלוג של משה אבוטבול מתוך הבלוג "יומנה של מוכרת ספרים" לדף הספר באתר סימניה

Vous avez aimé « Merci de vous tenir correctement » ? Ayez un aperçu de « Ici Yael Weiss de Tel Aviv ».

שם (חובה)

דואר אלקטרוני

נושא

תוכן ההודעה