פורסם על-ידי

לכתבה המלאה לחץ כאן

רגע לפני יום הולדת 40 החלטתי להעניק לעצמי מתנה גדולה. בעצם הרבה מתנות. שנה שלמה של מתנות. מה פתאום ״שנה של מתנות״? מה הייתה המתנה הראשונה שהענקתי לעצמי ועל מה בעצם בלוג ה-מתנה? אם הצטרפתם רק עכשיו, אתם מוזמנים להקליק כאן לקריאת הפוסט הראשון, ולהמשיך משם בעקבותיו. ואפשר גם להירשם לרשימת התפוצה של האתר (למעלה בצד שמאל) כך שתמיד תהיו הראשונים לקבל פוסטים, עדכונים ותמונות עירום.

V

אם תתקלו בי בחוף הים ללא חולצה, סביר להניח שתבחינו בכך שלא בורכתי בגנטיקה צרפתית משובחת שהופכת אותי לסלים פיט, פטיט או כל מידה אחרת שתוכלו למצוא בחנות "בייבי פוקס" הקרובה לביתכם.

אם תתקלו בי בחוף הים, וסביר להניח שלא תתקלו בי בחוף הים, לא תראו אותי בלי חולצה.

בפעם האחרונה שהייתי בים ללא חולצה זה היה בגיל 16.

קבלו קיצור דרך לפונקציית המחשבון שבמחשב שלכם: בפעם האחרונה שהייתי בים, ללא חולצה, זה היה לפני 24 שנים.

במילים אחרות: לפני 24 שנים הגוף שלי בא במגע מיני אחרון עם חול, ריר מדוזות, אצות ים, שקיות אשפה, צואת ביוב, מקל ארטיק עטוף בחול ובדלי סיגריות מעוכות.

הסיבה הרשמית: החור באוזון.

הסיבה הלא רשמית: התאונה שהייתה לי בגיל 16.

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%941

 

תקציר הפרקים הקודמים: בגיל 16 החלקתי על כתם שמן והפכתי לנכה (את הסיפור המלא תוכלו למצוא בספר "הרשימה"). הרופאים המיואשים למצוא פתרון רפואי דאגו לדחוס אל גופי המתבגר כמויות של הורומונים, זריקות קורטיזון ושאר חומרים מנפחים שהפכו אותי לאט אבל בטוח לתחת של קים קרדשיאן. גדול, עסיסי ותפוח.

אומרים שבגיל העשרה מתעצבת אצלנו האישיות ושם גם נוצרות כל השריטות. ובכן, זאת כנראה ה-שריטה של חיי. לא משנה איך אני אראה וכמה אשקול תמיד אבל תמיד אראה במראה את הגדול, העסיסי והתפוח הזה מגיל 16. ויש בזה, אגב, גם יתרונות. מכיוון כשאני מסתכל במראה (ואני לא מרבה להסתכל בה) אני לוקה לפעמים בחוסר מודעות חיצונית של בן 16 ובטוח שמה שאני לובש ראוי למאכל אדם.

כבר הסבירו לי שאני לא באמת שמן. בדייט שני אחד אפילו הפליאו להחמיא לי בזמן שקיטרתי על המשקל שלי במשפט המנחם הבא: "נו, תפסיק להחמיר עם עצמך. אתה לא שמן – פאוזה – אבל אתה גם לא רזה" והסבירו לי שהכל בראש שלי. אבל עובדתית, ולא משנה כמה חברים שקרנים שאומרים לי "אתה נראה נפלא", אני יודע שמבין כל החברים בחבר'ה שלי יש לי את הפוטנציאל הכי גדול להפוך לעקרת בית אמריקאית שיש לה מנוי חופשי חודשי במקדונלד'ס.

תוסיפו לכל זה אורך חיים פסיכי הכולל נסיעות מצפון לדרום, עלייה וירידה מהבמה מדי יום, טיסות לחו"ל ושעות של ישיבה על כיסא המחשב וקיבלתם דביבון אנושי.

6_m

לפני 12 שנים, הייתה לי תקופה קצרה של רזון קיצוני. דמות שגילמתי בסדרה "השיר שלנו" גססה מסרטן והייתי צריך להיות חיוור וכחוש. וכמו כל שחקן טוטאלי שבטוח שהוא רוברט דה נירו ב"שור הזועם", עברתי לתזונת עשבים וביקור יומי בחדר כושר מלווה במאמן כושר. בשיא השיאים התאמנתי בבוקר עם מאמן כושר פרטי ובערב הזעתי את השומנים שלי למוות בספנינג.

פעם אחת מישהו אפילו עצרה אותי ברחוב ואמרה לי: "אני חייבת לומר לך שאתה רזה מדי".

"גברת, אין כזה דבר רזה מדי", נחרתי בבוז. הלו! קצת ריספקט להישג האולימפי של חיי. 12 קילוגרם פחות ורק 11 אחוזי שומן. עוד קצת מאמץ והייתי מוגדר כגבינת קוטג'.

אני שונא ספורט. כל כך שונא ספורט שאני מעדיף לעבור עינויים בשבי על ידי דעא"ש מאשר להסגר בחלל אחד עם אנשים מיוזעים שמניפים לאוויר פלטות מברזל ומעמידי פני נהנים. בלית ברירה ונוכח גילי המתפורר המדגדג את גיל ארבעים ציידתי את עצמי בשנה האחרונה באיתן, מאמן כושר שמגיע עד דלת ביתי ומרשה לי בין הסטים לסמס, לתלות כביסה, לעשות כלים ולהתלונן על החיים (זה מה שנקרא ניצול זמן אפקטיבי!) ובאביבית, קוסמת תזונה שגרמה לי להשיל 7.5 קילוגרמים בחודשיים.

הבעיה עם גזרה חטובה שמושגת בדם, יזע והמון כסף הוא שהיא חמקמקה כמו יציבותו הנפשית של דונלד טראמפ. והבעיה העוד יותר גדולה עם כל המחמאות בסגנון "וואו, אתה נראה ממש טוב" ובשאלות בסגנון "התחלת להתאמן?" או "עשית שאיבה לאחרונה?" שהם באמת גורמים להרגיש טוב עם עצמך ולחשוב שהטלפון לגבי קמפיין האופנה נמצא בשיחה הממתינה המנג'סת שבצד השני. והבעיה הממש ממש גדולה עם גזרה חטובה היא השאננות.

"רזיתי, איזה כיף.

בוא נאכל איזה גלידה קטנה.

ועוד אחת.

וגם שוקולד.

וגם צ'יפס.

פרוסת נקניק לא באמת תשנה הרבה.

גם לא הקצפת".

והופל'ה: ושבו שומנים לכרסם. ליתר דיוק, לכרסך.

הבעיה שלי עם שומן זה לא העובדה שהחולצה הצרה של מותג יוקרתי כלשהו שבכלל יוצרה בקמבודיה הופכת לצמודה יתר על המידה (אחרי הכל, זה אתם שרואים את המפגע התברואתי ולא אני) אלא העובדה שזה מטרטר לי במוח מבוקר עד ליל: שמנדריק!

אז החלטתי להעניק לעצמי במתנה חוזרת את אביבית, קוסמת התזונה שלי. להתגבר על הבושה והנזיפות ולהגיד לה: נכשלתי בתפקידי כמגן הפחמימות והמתוקים, תצילי אותי. ואביבית כמו אביבית ישר מרגיעה ומנחיתה הוראות שעיקרן תאכל כמו גבר ולא כמו כוסית. תאכל הרבה ובצורה מסודרת.

אז כבר שבועיים אני אוכל כמו גבר / נסיך / שייח סעודי ושכחתי איזה עוד טייטלים אביבית העניקה לי במטרה לדרבן אותי לאכול כבשים שלמות ולהקות דגי סלמון לארוחת הצהריים שלי (לצד קישואים מאודה, כמובן) והתוצאה לא איחרה להגיע: 2.5 קילוגרם פוף! בשבוע. והכרס עוד נטויה.

unnamed-2

 

unnamed-1

בעוד כשבועיים אקיים את הרצאת ה-300 של "הרשימה" והמטרה ברורה: לשמוע פעם אחת "אתה רזה מדי" ואז לעפעף בעיניים, לחייך ולומר: "רזה מדי? אין כזה דבר רזה מדי".

בתחילתו של הקיץ טסתי לחופשה ביוון וחגגתי את הגזרה החטובה שלי. אפילו הצטלמתי קבל עם ו60,000 עוקבים בפייסבוק ללא חולצה. "השתחררתי!", כתבתי בפוסט שזכה לטריליון לייקים וכמה מאות שיתופים. אבל, בתכלס, זייפתי את התמונה. זה לא באמת שזייפתי כי לא השתמשתי באפליקציית הפוטושופ שלי, זה פשוט שצילמתי את התמונה בשכיבה פעולה שעושה חסד גדול עם השומנים שלי. אח, לו רק הייתי יכול להעביר את החיים בשכיבה. השכיבה מאוד מאוד,כך גיליתי, מאוד מחמיאה לי. בעיקר לשני הסנטרים שלי שמתאחדים והופכים לסנטר אחד ברגע שכזה.

unnamed

השבוע סגרתי כרטיס טיסה לתאילנד (עוד מתנה לסל המתנות של גיל ארבעים) והצבתי לעצמי יעד ומתנה חדשה: להצטלם בלי חולצה בעמידה.

יש למה לחכות.

או שלא.

הכל תלוי בהוא מלמעלה, הכבשים ולהקות דגי הסלומון שאוכל ואביבית הקוסמת.

לפוסט הקודם הקליקו כאן

 

****

על ארוחת הרשימה (הלא דיאטתית) כבר שמעתם? לפרטים כאן

בואו לקבל את השנה החדשה עם רשימה חדשה ומיוחדת במסגרת יום החלומות.  מקומות אחרונים! כאן

יש לכם חלום לכתוב? קורס לחדד ת'מקלדת הוא ה-דבר בשבילכם. הקליקו.

ואתם יותר ממוזמנים לשתף בתגובות את המתנות שהענקתם לעצמכם לאחרונה….