הרשו לעצמכם לחלום – דרשו מעצמכם להגשים!

יש לכם רעיון שאתם חולמים להפוך למציאות, אבל אין לכם מושג מאיפה מתחילים? אתם חולמים להפוך לעצמאים ולהגדיל את ההכנסות, או שאתם רוצים להפיח חיים ברעיון שלכם לצד עבודתכם כשכירים? הקמתם עסק, אבל החלום הוורוד מאיים להפוך לסיוט? אתם מחפשים מקורות מימון? אין לכם מושג מה הצעד הראשון בדרך לעצמאות כלכלית?
“הרעיון” הוא הספר שיספק לכם את התשובות, לצד ערמה של כלים ורשימות, שכבר במהלך קריאתו יגרמו לכם להתחיל ולהפוך את החלום שלכם למציאות.

בעזרת “הרעיון – מחלום למציאות” תיפטרו מהקיבעון המחשבתי ומתפיסות שגויות באשר להגשמה ולהצלחה, תלמדו איך מדייקים את הרעיון שלכם, איך מגבשים קונספט מנצח, מדוע התשוקה חשובה לא פחות מהכישרון, איך לא מוותרים לפחד ומגייסים אומץ, וגם תבינו מדוע בעלי הרעיונות הם בעלי הכוח האמיתי בעולמנו, כיצד יוצרים קהילה שוקקת ברשתות החברתיות וקמפיינים מקוריים בעלות של מאות שקלים, ואיך ניתן להקים עסק ללא צורך בהון משמעותי. בזכות התרגילים, הרשימות, המשימות והעבודה העצמית שתידרשו להם במהלך הספר, תיווכחו לדעת איך המסע להגשמת הרעיון שלכם הופך אתכם, עמוד אחר עמוד, מבעלי חזון לבעלי עסק משלכם. מאנשים חולמים למצליחנים מגשימים.

יובל אברמוביץ‘, חוזר עם ספר חדש העומד בפני עצמו (אך נכתב ברוח “הרשימה”). “הרעיון” הוא מדריך אקטיבי אשר מניע לפעולה, כתוב במקצועיות רבה, בכנות כובשת ובלא מעט הומור, ומספק לקוראיו עשרות נקודות מרעננות למחשבה, טיפים, תרגילים, סיפורים יוצאי דופן על אנשים שהצליחו למחוק חובות של מיליונים, גברו על כישלונות והצליחו לחזור ולעמוד על הרגליים בזכות חשיבה מקורית, תעוזה ורעיונות מבריקים. לאורך הספר תתבקשו למלא רשימות אישיות ומאתגרות, שנועדו לדייק את הרעיון שלכם ולזקק את אופן החשיבה בדרך אל ההגשמה.

 

הקדמה (או: הרשימה שהולידה רעיון) בחמש השנים האחרונות, מאז שפתחתי בלוג קטן וצנוע בשם "הרשימה", התהפכו לי החיים. הרעיון הקטן שנבט בתוך המחשב שלי וצמח להרצאה, ובהמשך גם לספר בתפוצה בינלאומית, הפך במהירות לכדור שלג שמתגלגל בעוצמה מטורפת וסוחף אחריו כמות עצומה של אנשים מסביב לעולם. על הדרך הוא בלע אל תוכו את כל מה שנקרה בדרכו. אפילו אותי. לפרקים הרגשתי שאיבדתי שליטה בחיי האישיים והמקצועיים, ומצאתי את עצמי עם הרבה יותר שאלות קיומיות מאשר עם תשובות שאנשים ציפו לקבל ממני. נכון להיום אני מרצה על בסיס יומי (לפעמים אפילו ארבע פעמים ביום), מסתובב בעולם, נפגש עם אנשים ידועי שם ומעוררי השראה לשיחות על חלומות, רעיונות והגשמה עצמית, ומפתח מוצרים נוספים הנגזרים משיטת "הרשימה". גם בגזרה האישית עברו חיי טלטלה דרמטית בגלל, או בזכות, "הרשימה". גיליתי שאני נמצא בתוך זוגיות מנומנמת שלא מפרגנת לעשייתי; פירקתי בכאב לב מערכת יחסים בת שבע שנים והקמתי חדשה, בריאה ובעיקר מפרגנת; נעדרתי מהבית לא מעט, ובגלל סיבוב הרצאות ברחבי ארצות הברית החמצתי לראשונה את יום הולדתה של שירה, בתי הבכורה, שחגגה שש. כמה מחברַי הוותיקים התרחקו ממני (קצתם לא התחברו לעשייתי החדשה, אחרים התקשו לפרגן), ובאותה נשימה הרווחתי אנשים נפלאים שהצטרפו לחיי, ובעיקר מצאתי את עצמי קורס מעומס עבודה, ממחסור חמור בשינה ומהצורך להתמודד עם עשרות שאלות מקצועיות ואישיות ולקבל החלטות מהותיות על המשך דרכי האישית והמקצועית. מתברר שלא לחינם אמר רבי נחמן מברסלב: "היזהרו במחשבותיכם, הן עלולות להתגשם!" אני למדתי זאת על בשרי: הרעיון הקטן שלי והתקווה הכמוסה לפרוץ דרך הפכו את חיי והתגלו כמציאות מבלבלת מאוד שנדרש לי זמן לארגנהּ מחדש. אבל אל דאגה, מהר מאוד ייצבתי את המבנים השונים בחיי, וכפי שיודע כל מי שמכיר אותי – חיבקתי את התהליך, ואף צמחתי והתפתחתי בעזרתו. למשל, אחד השיעורים החשובים שלמדתי בשנה וחצי האחרונות, מאז יצא לאור ספרי "הרשימה", הוא איך הופכים רעיון טוב למציאות? ואת התובנות שלי מהשיעור הזה אני מתכוון לחלוק כאן איתכם. מאז צאתו לאור של "הרשימה" אני מקבל עשרות מיילים מהארץ ומהעולם מאנשים, המבקשים לשתף אותי ברשימת החלומות שלהם. כמעט בכל רשימה שקראתי אני מוצא לפחות סעיף אחד הקשור לרצון להפוך רעיון טוב למציאות; לפיתוח רעיונות; או להשגת עצמאות כלכלית והגשמה עצמית. אחד רוצה להקים מסעדה, אחר בית קפה, רבים רוצים לפתח אפליקציה, למכור עוגיות או עוגות, מוצרי עיצוב מעשה ידיהם, לתת שירות, לשווק ידע ומידע ועוד. לכולנו – קטנים וגדולים, מבוגרים וצעירים, עשירים ואלה הנאבקים על פרנסתם – יש רעיונות וחלומות שאנחנו מתאווים להגשים. אבל האם כל אחד יכול להפוך רעיון למציאות? ומה דרוש כדי לעשות זאת? ממון? קשרים ענפים? השכלה בתחום מנהל העסקים והכלכלה? ואולי אפשר להפוך רעיון למציאות גם בלי להישען על כל אלה? שוחחתי עם אלפי אנשים בארץ ובעולם, אספתי את כל תשובותיהם וגיליתי תשובה אחת חד-משמעית: כן!!! במציאות חיינו, הודות לכוחi של הרשתות החברתיות, כמעט כל אחד יכול להפוך רעיון למציאות. מציאות מאושרת הנובעת מעצם ההגשמה, אבל גם מציאות מעושרת מעצם ההצלחה. ובכל זאת, גיליתי כי רבים אינם יודעים כיצד להפוך את הרעיון שלהם למציאות. אני לא יכול שלא לחוש הזדהות עם חוסר האונים הזה. גם אני, בעבר הלא רחוק כל כך, לא ידעתי איך עושים זאת. לא היה לי מושג איך הופכים רעיון טוב למציאות, ואיך מחברים את כל חלקי הפאזל המתרוצצים בראש והופכים אותם לשלם מוחשי אחד. וזה מה שדחף אותי להתיישב ולכתוב את הספר הזה. ספר שהוא מדריך מעשי, שיוביל אתכם צעד אחר צעד ורשימה אחר רשימה עד להפיכת הרעיון שלכם למציאות. ספר שיאפשר לחולמים להגשים את חלומותיהם גם בלי אמצעים כלכליים ניכרים, אבל עם הרבה שיתוף, בקשות לעזרה ממעגל המקורבים, יצירתיות רבה, בניית קונספט מדויק, וכמובן, תעוזה ו"צעקת" החלום והרעיון ברוח שיטת "הרשימה". במהלך העבודה על הספר רבים מחברי בפייסבוק (הפייסבוק הוא המשרד שלי, כן?) שאלו אותי, האם "הרעיון" הוא ספר המשך ל"הרשימה"? התשובה היא כן ולא. לא, זהו ספר שעומד בזכות עצמו, וגם אם לא קראתם את "הרשימה", תוכלו להתחבר אליו. אם כי אשמח אם תאמצו אל חיקכם גם עותק של "הרשימה", כדי שתוכלו להכיר טוב יותר את עולמי ואת תפיסתי. כן, הספר הזה בהחלט מתכתב עם מודל הפעולה ועם העקרונות שהצגתי ב"הרשימה". הוא גם בנוי על ההבנה שחיינו מורכבים מרגעים מכוננים, שמובילים אותנו לשינוי (חשבתם שהתאונה והנכות שעליהן כתבתי ב"הרשימה" היו הרגעים הקשים בחיי? חכו עד שתקראו על חובות הענק שסחבתי על גבי במשך שנים ארוכות כאילו הייתי יוון השוקעת); ועל האומץ לשאול שאלות, לקבל תשובות, להניח הנחות ועל בסיסן לצאת לעבודה ולהגשמה. כן – עבודה. רווחה ועצמאות כלכלית לא מגיעות רק מהמחשבה. יש לעבוד, להתמיד, לא להתייאש ולהמשיך לחשוב על פתרונות יצירתיים, ולעתים גם להיכשל כדי ללמוד משהו חדש, לקום ולהמשיך בדרך. אחת המטרות של "הרעיון" היא להפוך למציאות את רשימת החלומות שלכם, ולסייע לכם לבנות זירה מקצועית/עסקית שתניב עבורכם הכנסה נוספת, אפילו קטנה, ושבאמצעותה תוכלו להגשים עוד חלום, שיסייע לכם לייצר עוד הכנסה קטנה וחוזר חלילה. כך נולד מעגל אינסופי של הגשמה והכנסה, שיוביל אתכם לא רק לתחושת סיפוק ואושר, אלא גם לרווחה כלכלית. "הרעיון" עמוס בסיפורים אישיים שלי ושל אחרים, שמטרתם לעורר בכם השראה, אבל גם לגרום לכם לפעול בעצמכם (עם הרבה רשימות, כמובן) במהלך קריאת הספר. כי אין רגע מתאים יותר מאשר עכשיו בשביל להגשים את החלומות שלכם.קריאה נעימה ומועילה, יובל אברמוביץ'
המשאלה שביקשתי ביום הולדתי (או: למה הכישלון הוא השיעור החשוב ביותר בדרך אל היעדיום הולדתי ה-29 היה יום ההולדת העצוב ביותר שחגגתי בחיי. מעולם לא הייתי הטיפוס שמקפיד לחגוג לעצמו ימי הולדת, אבל בשנה המאתגרת ההיא הרגשתי צורך לבלות את היום הזה במחיצת חברי הקרובים ביותר. חודשים ספורים לפני כן סיימתי בקול נפץ את מערכת היחסים הרומנטית הבוגרת הראשונה שחוויתי, שעד אז הסתמנה כ"הדבר האמיתי". באותו הזמן התפטרתי ממשרת-חלומות-עיתונאית במגזין הבידור "פנאי פלוס", שריפדה אותי בחוזה כספי שמן, כולל עדכון שכר אוטומטי מדי שנה. עשיתי זאת רק מפני שהרגשתי שהחירות היצירתית שעורכַי איפשרו לי הולכת ומצטמצמת. ואם כל זה לא מספיק, הרי המחזמר "גריז", הפקת תיאטרון מדוברת ורבת-משתתפים, שבו הייתי אמור לקחת חלק כשחקן, נגנז כחודש לפני עליית המסך הצפויה, וזאת בגלל התרסקותו הכלכלית המפתיעה של המפיק. ללא ספק, ערמת צרות שהיתה קוברת תחתיה גם את הגדול שבחולמים. אבל היא לא נעצרה כאן. בעל הדירה שבה התגוררתי פדה במפתיע ובלי הודעה מוקדמת את צ'ק הפיקדון על סך 15 אלף שקלים, שמסרתי לו למשמרת במעמד חתימת החוזה. התעוררתי לבור כלכלי בחשבון הבנק המצומק גם כך, והוא מצדו טען שנקט את הצעד החריג הזה כדי להגן על עצמו. לפני פירוק הזוגיות היינו שניים שחתומים על החוזה מולו, שנסגר בעת הכניסה לדירה, וכעת, לאחר שמערכת היחסים שלי התפרקה, חשש בעל הדירה שאקום ואברח בלי לשלם את שכר הדירה. זו גם היתה הסיבה לכך שהוא הודיע לי באופן מיידי וחד-צדדי על סיום החוזה בינינו. והוסיף שיש לי 30 ימים בלבד לחפש לעצמי מקום מגורים אחר. לסיכום, בתוך פרק זמן קצר מצאתי את עצמי בלי זוגיות, בלי עבודה, בלי דירה (ולא סתם דירה, אלא דירת גג מרשימה ומפנקת, עם ג'קוזי, במרכז תל אביב), וכמובן, בלי כסף שנכנס באופן סדיר לחשבון הבנק. ולא רק שההכנסה פסקה, אלא שהוראות הקבע והחזרי ההלוואות המשיכו לרדת מהחשבון מדי חודש (הייתי חייב במצטבר כ-170 אלף שקלים, כולל חובות בכרטיסי אשראי והלוואות מיותרות, שלקחתי כמה שנים קודם לכן בפזיזות המאפיינת צעירים קלי ראש). המציאות החדשה האפורה חייבה אותי לחפש פתרונות מיידיים ולצאת למרדף נואש אחר ראיונות עבודה (שבמשך תקופה ארוכה לא הניבו שום תוצאה משביעת רצון) ואחר משרות שיכניסו לי כסף מיידי, וכמובן, הייתי חייב לצמצם מאוד את תקציב המחיה. עברתי לגור בדירה צנועה יחסית לזו שגרתי בה עד עכשיו, וקיצצתי בכל מה שאפשר לקצץ: ניתקתי את המנוי לכבלים, החזרתי לחברה המייצרת את מתקן המים המינרליים, גלשתי באינטרנט מקרטע על חשבון המנוי של שכני החדשים מעבר לקיר, ויתרתי על בילויים במסעדות ובפאבים, עברתי לתזונה שהיתה מבוססת על ירקות וקינואה (זו ללא ספק היתה גם השנה הרזה בחיי), והקצבתי לעצמי שתי כוסות קפה שבועיות בבתי קפה כדי להרגיש שאני גם חוגג, לעתים, את החיים האלה. בערב יום הולדתי ה-29 שלחתי מייל ל-20 מחברי הקרובים והזמנתי אותם לארוחת ערב חגיגית בדירה החדשה שאליה עברתי. בבוקר החגיגה העצמית הלכתי לסופרמרקט כדי לקנות מצרכים, מילאתי את העגלה עד אפס מקום, וכשהגעתי לקופה, נאלצתי להתמודד עם חוויה משפילה: כרטיס האשראי שלי לא קיבל אישור תשלום. זה קרה, כמובן, בתום רבע שעה ארוכה שבמהלכה תיקתקה הקופאית את כל אחד מעשרות המוצרים ששכבו בעגלה, ואחרי שארזתי אותם בתוך שקיות, וכבר הנחתי אותם בארגזים המיועדים למשלוח. שלפתי מיד כרטיס אשראי נוסף, בעודי בוחן את התור המשתרך מאחורי ומקווה שאיש מהעומדים בו לא באמת שם לב לפרטי האירוע. גם הכרטיס הזה קיבל סירוב מהמערכת הממוחשבת. באצבעות חלקלקות מזיעה שלפתי את הכרטיס השלישי, כשאני מחייך חיוך נבוך וממלמל, "זה לא הגיוני, אולי יש לך איזו תקלה בקופה? רק אתמול עשיתי עסקה של 500 שקלים, והכרטיס עבר ללא שום בעיה," והגשתי אותו לקופאית. השניות המעטות שחלפו עד לקבלת התשובה הממוחשבת הרגישו כמו נצח. גם הכרטיס השלישי נדחה. שלפתי מהארנק את הכרטיס האחרון. כן, גם הוא סירב לשתף פעולה. הלב שלי הלם, זיעה כיסתה את כל גופי, ובתנועות מגושמות החזרתי את כל המצרכים מהארגזים לעגלת הסופר, כשאני ממלמל בבושת פנים לעבר הקופאית שאני משאיר את המצרכים ליד הקופה הראשית והולך להוציא כסף מהכספומט. גם היא וגם אני ידענו שלא אשוב לשם לעולם. ולא רק בגלל המבוכה שתקפה אותי, אלא משום שידעתי שלא יהיו לי מזומנים לשוב עמם. חזרתי הביתה מיואש ומתוסכל, התחלתי לקושש שקלים ואגורות ששכבו בכל מיני צלוחיות ומגירות והתאמצתי לייצר לעצמי הון קטן, שיממן את חגיגת יום ההולדת שתיכננתי ושהפכה מייגעת ומסויטת מרגע לרגע. הצלחתי לאתר 73 שקלים. כשעברתי על ארון המעילים שלי וחיטטתי בכיסי המעילים החורפיים, מצאתי שטר של מאה פאונד ששכב באחד מהם, כזיכרון לטיול שקיימתי בלונדון רק שנה לפני כן. בדרך למכולת השכונתית דאגתי להמיר לשקלים את השטר הבריטי בעמדה להמרת כספים, ועם תקציב מוגבל והרבה יצירתיות שלא היתה מביישת את מרתה סטיוארט, מלכת האירוח האמריקאית, הרמתי שולחן חגיגי אך צנוע לארוחת יום ההולדת. למחרת קיבלתי טלפון מהסוכנת שלי. "מחפשים תסריטאים לכתיבה של טלנובלה חדשה. הצלחתי לארגן לך קופי טסט. מדובר בהשתתפות בכתיבה של 120 פרקים ובפוטנציאל להרבה כסף, אם תקבל את העבודה. אני מעבירה לך למייל את ההנחיות לכתיבת התסריט שהגיעו מיוצר הסדרה. תקרא היטב את ההוראות ותשלח לי עד מחר בעשר בבוקר את הקופי שלך." אופטימי ומלא התלהבות, התיישבתי מול המחשב השולחני שעמד בקצה הסלון. הדלקתי את המחשב, ועל המסך הירקרק הדהוי (במשך חודשים היה המסך בתהליכי גסיסה ופרפור בין חיים למוות) ריצדה ההודעה האופטימית מהסוכנת שלי, שקינחה את המייל ב"אני סומכת עליך! תעבוד על המסמך טוב-טוב כי זה פתח לעבודות נוספות באחד ממשרדי ההפקות הנחשבים בתעשייה". פתחתי את הקובץ המצורף, קראתי את ההנחיות והתחלתי לתקתק דיאלוגים דרמטיים מופרכים שרקחתי במוחי. הייתי בטראנס כתיבה, עד כדי כך שלא שמתי לב שהמסך הירקרק החליף צבע לצהוב ומשם לאפור, עד שלפתע התחילו לרצד השורות במהירות על המסך הגוסס, ופתאום הכול החשיך. המסך כבה. הייתי כל כך עצבני, שנדמה לי שקיללתי אותו ואז עברתי לטון אחר והתחננתי בפניו, בקול רם, שיחזור לחיים. זה לא עזר. גם לא המהלומה שהנחַתּי עליו באגרוף כף ידי. גם לא הניעור, הניתוק מהחשמל והמשחק עם הכבלים שהיו מחוברים לאחורי המחשב. המסך שבק בטרם עת, ועמו גם התקווה שלי לעבודה מיידית ורווחית בטלוויזיה. הייתי יכול לדפוק לשכני על הדלת ולבקש להשתמש במחשב שלהם, אבל ידעתי שעלי לעבוד במשך יממה שלמה על מסמך ההגשה, ושלא אוכל להפקיע את המחשבים שלהם למשך שעות ארוכות. בזמן אחר הייתי מרים טלפון לבנק, כפי שכבר עשיתי בעבר, ומבקש הגדלה זמנית של מסגרת חשבון העובר ושב, או של מסגרת כרטיסי האשראי, או שהייתי לוקח הלוואה קטנה כדי לקנות מחשב נייד – רכישה שגם כך תיכננתי לבצע מזמן. אך ויתרתי על האפשרות הזאת, שכן ידעתי שתשובתה של הבנקאית שלי תהיה שלילית. ניצלתי עד תום את כל ההטבות ומשיכות-היתר הבנקאיות האפשריות, ובהיעדר מרחב פעולה, כמו גם משכורת קבועה ובטוחה, לא היה כל טעם שאפנה לבנק. הייתי כל כך מיואש, שהתקשרתי לסוכנת ועידכנתי אותה בכך שהתקלקל לי המחשב, אבד לי מצב הרוח ואיתו גם המוזה, ושלא תצפה ממני לטקסט המיוחל. באותם הימים התרוצצו בראשי כמה רעיונות מצוינים לעסקים – החל מפתיחת חנות שמוקדשת כולה לעיר תל אביב, דרך הקמת אתר אינטרנט בשם "שואו-ביזנס" שישדך בין בעלי מקצוע בתעשיית הבידור, תפעול מוקד טלפוני שיספק שירותי בייביסיטר מיידיים להורים שנתקעו ללא עזרה רגע לפני יציאה לבילוי, וכלה בייצור קופסת משחק מקורית במיוחד לכל המשפחה. בד בבד ידעתי שבמצבי הכלכלי הירוד אין כל סיכוי שאוכל להפוך אותם למציאות. התפיסה (המוטעית, כך למדתי בהמשך) שעליה התחנכתי במשך שנים ארוכות היתה שכדי להפוך חלומות ורעיונות עסקיים למציאות, זקוק החולם להון התחלתי משמעותי ביותר. הפעם, בהיעדר כל סיכוי למימון שכזה ועם מינוס תפוח, ויתרתי במהירות על הוצאתם לפועל של חלומותי העסקיים והתמסרתי למצב הרוח השפוף שעטף אותי כשמיכת צמר דוקרנית מעקצצת. היממה המדכאת שעברתי היתה הפעם הראשונה בחיי שהתוודעתי לתחושת חוסר אונים כלכלי. בהיותי נתון במרה שחורה, הפנמתי, אולי לראשונה בחיי, שלמעשה אין לי על מי להישען מבחינה פיננסית, ושאין לי שום סיכוי לקבל עזרה כלכלית. הייתי צעיר יחסית, עם ערמת חובות וללא כל ביטחונות או חסכונות, בן למשפחה שאיננה משופעת בכסף, ומרבית חברי התמודדו בעצמם עם מציאות כלכלית סבוכה, כך שלא יכולתי לבקש את עזרתם. עמדתי מול המראה הישנה שבחדר הרחצה בדירתי השכורה, הבטתי לעצמי בלבן של העיניים והבטחתי לאיש החבוט שנשקף אלי שזאת הפעם האחרונה שאנחנו מרגישים כך. הכרזתי בפני עצמי שאסור שהרגע הזה יחזור על עצמו, ושעלי ללמוד מכל הטעויות והמשגים הכלכליים שהיו מנת חלקי רק מפני שהייתי חסר הבנה פיננסית. הודעתי לעצמי שאני מתכוון ללמוד איך להפוך את שלל הרעיונות העסקיים שמסתובבים לי בראש למציאות מניבת ממון. אם קראתם את ספרי "הרשימה", שנפתח גם הוא באירוע מכונן – סיפור התאונה שעברתי ובעקבותיה הנכות הזמנית ששינו את חיי – ודאי כבר הבנתם שמבחינתי כל כישלון הוא רק השיעור החשוב ביותר בדרך אל היעד הבא, ושאני מתמיד לחבק את התקלות שקורות לי, ומקפיד לצמוח מהן. ההחלטה הראשונה שקיבלתי כדי לחזור לעמוד על הרגליים היתה ללמוד מושגים בסיסיים בכלכלה ובניהול פיננסי, וכמתנת יום הולדת איחלתי לעצמי להפוך את רשימת הרעיונות והחלומות העסקיים שלי למעיין מזומנים, כזה שיאפשר לי להמשיך לחלום, להגשים את חלומותי וגם לחיות בענווה אך ברווחה, ובעיקר, ללא תלות במעסיקים חיצוניים. מעולם לא ביקשתי לעצמי ממון רק כדי שאהפוך לאדם עשיר המתבוסס בנכסיו. ביקשתי כסף כדי להיות אדם המסוגל להמשיך לחלום חלומות. וכמובן, להפוך אותם למציאות. תקופת הצמצום הכפויה היתה לא פשוטה, אך היא לימדה אותי רבות על חשיבות ההסתפקות במועט, ההתאהבות בקיים, חדוות האלתור והיצירתיות, ולא מעט על משמעות הכסף בחיינו. אבל השיעור החשוב ביותר שלמדתי באותה התקופה, ושאותו ארצה להעביר אליכם באמצעות הספר הזה, הוא העובדה שלכל אדם באשר הוא ישנה הזכות לחלום, ולכל אחד, ללא קשר ליכולתו הכלכלית, ישנה היכולת להפוך רעיון טוב למציאות חיה, בועטת וכלכלית.Vעשר שנים חלפו מאז אותו אירוע מכונן מבחינה כלכלית, ואני כבר מתקרב לגיל 39. אני כותב את השורות הללו בחדר מלון מפנק בברלין, במחשב נייד משוכלל שמסכו מתפרק בלחיצת כפתור והופך לטאבלט מהיר גלישה. כעת, עשר שנים אחרי עידן הצנע הכפוי, לאחר אותה התרסקות כלכלית, אני נמצא במה שאפשר בהחלט להגדיר כשנת השפע שלי, ולא רק מהבחינה הכלכלית, אלא שפע שנובע מכך שחיי נראים בדיוק כפי שתמיד חלמתי שייראו. אני מתפרנס כיום רק ממה שאני אוהב באמת לעשות, ועושה זאת בדרכי שלי. למדתי איך להפוך רעיונות טובים למציאות (בכל יום שחולף אני מקדיש כמה דקות של מחשבה לפיתוח רעיון "הרשימה"), ואני אף מתפרנס ממתן רעיונות לאחרים במסגרת פגישות אישיות חד-פעמיות או ליווי שנתי. כאשר שואלים אותי כיום, "במה אתה עובד?" תשובתי, בחצי חיוך, היא: "אני עובד בלהגשים את החלומות שלי." אלה יכולים להיות חלומות קטנים (שיש מי שיכנה אותם מטלות שחורות), כמו לרוקן את הטלפון הנייד שלי מתמונות, למיין אותן במחשב, לשלוח להדפסה ולסדר באלבומים, או לעצב מחדש את חדר השינה שלי; חלומות גדולים עסקיים, כמו להפוך את "הרשימה" לחברה בינלאומית, המציעה שפע מוצרים להעצמה ולהגשמה אישית, ושתמכור את מוצריה בארץ ומעבר לים; חלומות יצירתיים, כמו כתיבת הספר הזה שאתם קוראים כעת, או עבודה על מחזה פרי עטי או על הצגת יחיד, שיצאו לאוויר העולם במהלך השנתיים הקרובות; או סתם היכולת להחליט שיום מסוים באמצע השבוע מוקדש לבילוי עם חברים, בנותי ובני ביתי, מה שנקרא – "יום חופשה", רק שאינני זקוק לאישור מאף אחד כדי לקבוע לעצמי יום כזה. "אם אדם קם בבוקר, הולך לישון בלילה, ובין לבין עושה את מה שהוא רוצה ואוהב – זאת הצלחה," אמר היוצר בוב דילן, ואני, כמובן, חותם על כל מילה. אבל היה זה תהליך ארוך מאוד שנפרש על פני כעשור, עד שהגעתי ליום שבו אני מתפרנס ללא פשרות. כן, אני עדיין זוכר היטב את חוסר האונים שחשתי, כאשר חלמתי להגשים את הרעיון שלי ולהקים חנות עיצוב, המוקדשת כולה לעיר תל אביב ולארץ ישראל. הייתי אבוד מרוב שאלות: איך מקימים חנות? איפה קונים סחורה? איפה מוצאים בעלי מקצוע? כמה כסף צריכים? מאין מגייסים מקורות מימון לרעיון? איך מנהלים קבוצת ספקים? ובעיקר, איך מחברים את כל חלקי הפאזל? ידעתי שיש לי רעיון מבריק ביד, אבל היו לי אפס תשובות. הספר הזה יספק לכם, אני מאמין, את מרבית התשובות שיעזרו לכם לממש את הרעיון שלכם, בין שמדובר בהקמת חנות ממשית ובין שווירטואלית, במכירה של מוצר פיזי או של ידע, או בשירות שאתם מעוניינים לתת – התהליך ילוּוה, כמובן, בהרבה מאוד למידה של כלים מרעננים ובלא מעט רשימות שבעזרתן תדייקו, תשפרו ותמקסמו את הרעיון שלכם, עד שתהפכו אותו להכי טוב שיש. כי חלומות הם כמו אפליקציות. תמיד יש להם עדכונים, ואין גבול לגיל, לחלום, לרעיונות ולאתגרים. נכון, יהיו מהמורות בדרך, תעשו שגיאות ולפעמים גם קשות, תיפלו, תקומו, תמשיכו ללכת, תיפלו שוב, תקומו, תלכו קצת יותר מהר, אבל העיקר שתהיו בתנועה, והעיקר שתתחילו בעשייה כבר היום. כבר עכשיו. הספר הזה נולד, כאמור, מתוך אלפי שיחות עם חולמים שיש להם ביד רעיון מבריק, וכבר משתוקקים להפוך אותו למציאות אבל לא יודעים איך; ומתוך אינסוף שיחות עם בעלי עסקים תקועים או כאלה שנמצאים בבעיה כלכלית, המבקשים לשפר את מצבם; או אנשים רבים שפוטרו מעבודתם בגלל קיצוצים, חוסר הערכה של הבוס או בשל אפליית הגיל שמשתלטת על עולמנו; או אנשים שפשוט רוצים להיות הבוס של עצמם, ולא למכור את כישרונם ומרצם למישהו אחר, לא לבקש ימי חופשה או להציג אישור לימי מחלה, אלא להיות אלו שמחליטים ושולטים בחייהם. ספר זה יספק לכם, בשלב ראשון, יותר שאלות מאשר תשובות. כמה מהתשובות תמצאו בהמשך בין דפי הספר, וכמה מהן תצטרכו לצאת ולחפש במסע "הרעיון" שלכם. הגיע הזמן לקום מהכורסה ולהפוך את הרעיון שלכם למציאות. הגיע הזמן להבין שלא די לבטא את הרעיון בקול רם כדי להפוך אותו לסטארט-אפ. כדי שמשהו יקרה, כדי שהרעיון שלכם יהפוך למציאות, עליכם לפעול. מוכנים? זוז!! כסף אף פעם לא הניע אותי או היה שיקול בבחירת תפקיד מקצועי או פרויקט שאליו הצטרפתי, אלא היה אמצעי כדי להתקרב אל החלומות שלי ולדברים שרציתי. אני לא מיליארדר, אבל אני בהחלט יכול לומר בגאווה שפרצתי את תקרת הזכוכית הכלכלית כמו גם את תקרת הפחד הפרטית, ולמדתי איך לייצר כסף מהחלומות שלי. כאמור, מאז ימי הקינואה והגזר הקמתי במתחם התחנה שבנווה צדק את "מייד אין טי.אל.וי", חנות העיצוב התל אביבית שעליה חלמתי, ומיד אחריה חנות נוספת בשם "ממגנטת" למכירת מגנטים ברחוב שינקין בעיר; בית ספר לכתיבה, שאותו הקמתי לפני כשלוש שנים, כבר הוציא לדרך 250 תלמידים (מחציתם מתפרנסים כיום, באופן זה או אחר, מכתיבה. לאחרונה נפרדתי ממנו כדי לפנות זמן לטובת רעיונות חדשים שמתרוצצים בראשי, וגם כדי ללמד כתיבה ויצירה בזמני החופשי בחצר ביתי. בעל רעיון צריך לדעת גם מתי לנשק לשלום את הגולם שהפך לפרפר ולהמשיך הלאה); אני שותף שקט בכמה מיזמים, ויש לי עסק רב-ענפים ומוצרים שנקרא "הרשימה" (ספר זה הוא מהלך נוסף בפיתוחו). את אף אחד מהעסקים הללו לא הקמתי מפני שחשבתי על דרכים לעשות כסף. הקמתי אותם כי בערה בי תשוקה לממש אותם. הרי אלה תמיד הרעיון, המיזם, המוצר, החלום שמעיפים אותי קדימה. ועם זאת, אני מודה שככל שהתבגרתי, הפכתי לבעל משפחה ולאדם חולם, שאוהב להגשים את הרשימות הפרטיות שלו ולהפוך אותן למציאות, למדתי את חשיבות החופש הכלכלי כאלמנט המאפשר לי להגשים עוד ועוד רצונות שלי ושל השותפים לדרך.Vבמסגרת מסע "הרשימה" שאליו יצאתי לפני כחמש שנים, מאז שפתחתי בלוג בינלאומי בשם זה, אני נחשף על בסיס יומיומי, באמצעות הרצאות שאני מעביר, סדנאות שאני מקיים ומיילים שאני מקבל, לעשרות אלפי רשימות שנכתבות כמעט בכל שפה קיימת. כמה מהרשימות עמוסות בחלומות מקוריים ביותר ("ללמוד לעשות שפגט בגיל 30", "לצייר סרט אנימציה באורך מלא", "להקים בית הארחה בתאילנד"), אך ברובן חוזרים על עצמם החלומות בניסוחים כאלו ואחרים, כאשר שלושת החלומות הנפוצים ביותר, בכל העולם ובכל הגילים, הם: "להיות רזים יותר", "למצוא זוגיות אוהבת ותומכת" ו"להקים עסק". בשביל להיות רזים יותר, צריך לאכול בצורה מושכלת (רשימות אוכל, אגב, הן כלי נהדר לתזונה נבונה. מניסיון), להירשם לחדר הכושר או לרוץ על שפת הים. כדי למצוא אהבה, צריך לעבוד ולברוא לעצמנו דייטים והזדמנויות שיקרבו אותנו אל האדם הנכון לנו. ובשביל "להפוך את הרעיון העסקי למציאות", צריך הרבה מאוד כסף להשקעה. זאת לפחות הדעה הרווחת בקרב חולמים רבים. ובכן, יש לי חדשות בשבילכם: בעזרת יצירתיות, תעוזה, יסודיות, למידה, קשרים, עצות מבעלי ניסיון והרבה אמונה – תוכלו להפוך את הרעיון העסקי שלכם למציאות גם בלי כיסים מלאים במזומנים. נכון, כל מי שמקים עסק צריך שיהיה לו בהישג יד סכום התחלתי, אבל התפיסה שלפיה זה חייב להיות סכום אסטרונומי של חמש ספרות לפחות – שגויה מיסודה. אפשר לפתוח עסק גם בהשקעה של מאות או של אלפי שקלים בלבד, תלוי, כמובן, לאיזה סוג עסק אתם מכוונים. כמו כן לא כל מי שפותח עסק מצויד באבא עשיר (הרוב, לדעתי, מצוידים דווקא באבא עני). סכומי כסף ריאליים אפשר לגייס גם מהבנק, מחברים, מקרובי משפחה או באמצעות פרויקטים של "מימון המון", המקובלים כיום באינטרנט. בדיוק כפי שהספר הזה קרם עור וגידים הודות למאות קוראים, שרכשו אותו ברכישה מוקדמת במשך 45 ימים והניבו צ'ק מקדמה על סך 253,237 שקלים, שבעזרתו הפקתי את הספר הכי טוב שיכולתי. ניתן למצוא גם פתרונות יצירתיים, זולים ואפילו חינמיים לצורך שיווק ופרסום. למשל, את השיווק של כל אחד מספרי הקודמים קידמתי באמצעות סכומי כסף קטנים מאוד, שהובילו את הספרים במהירות לרשימות רבי-המכר. גם את תהליך הקמתן של חנויות למדתי עם השנים, כך שהפער בין ההוצאות שהיו לי כאשר הקמתי את החנות הראשונה לאלה שנדרשו ממני כאשר הקמתי את השלישית, היה ניכר ובא לידי ביטוי בחיסכון של יותר מ-90 אחוזים (!) מהתקציב. אשתף אתכם בגילוי לב במספרים ובתהליכים בהמשך. בעצם, למה בהמשך? הנה כבר עכשיו סיפור אמיתי על האופן שבו אנשים בעלי אינטרסים רוצים שנאמין שהדברים פועלים, ומדוע כדאי לנו להשתחרר מהמוסכמות השקריות הכובלות הללו. נכון שכולנו חושבים בטעות שכדי להקים עסק דרושים עשרות ומאות אלפי שקלים? מדוע אנו חושבים כך? מכיוון שזה מה שרוצים שנחשוב. מי רוצה? מיד תגלו. במשך שנים בכל פעם שקראתי מוסף כלכלי, שפורסמה בו כתבה על חנות בגדים חדשה או על מסעדת יוקרה שנפתחה, חוויתי תסכול עצום נוכח המספרים המרשימים, שלא לומר אסטרונומיים, שפורסמו בכתבה. "100 אלף דולר הושקעו בפתיחת חנות הבגדים", "רשת המסעדות קמה בהשקעה של מיליון שקלים" וכותרות דרמטיות נוספות. הרגשתי, כמו רבים אחרים, תסכול וחוסר אונים במשך שנים שמעתי, כמו רבים וטובים, על פועלם של "אנג'לים" (מלאכים-משקיעים, המזרימים כסף לפרויקט שהם מאמינים בו, כנגד חלקים מהרווחים), "כרישים" (הם בהחלט משקיעים נדיבים, אך גם יודעים לנגוס באכזריות ברווחים שלכם בבוא העת), משקיעים, שותפים וגיוס כספים מקרנות, ממלגות וממענקים – אך במציאות מעולם לא מצאתי עדות לקיומם של הגורמים הללו, ולא ידעתי איך לאתר את האנשים או את מקורות הכסף העומדים מאחוריהם כדי להצליח לממן את החלומות שלי. "אין סיכוי בעולם שאצליח לגייס סכומי כסף עצומים כאלה כדי להקים את התשתית לחנות הראשונה שלי," חשבתי לעצמי בכל פעם שקראתי כתבה כזו. אתם יודעים מה גיליתי עם השנים? שלא מעט מהידיעות העיתונאיות ומהכותרות הכלכליות הן מופרכות ומוגזמות במכוון, ושכל מטרתן לייצר עבור העומדים מאחוריהן תדמית של מצליחנים. כעבור זמן, כשהקמתי ביפו העתיקה את החנות השנייה ברשת "מייד אין טי.אל.וי", חנות העיצוב התל אביבית (את החנות הזאת, סגרתי כעבור שנה בגלל בחירת לוקיישן גרוע ונטול מבקרים), שכרתי את שירותיה של אשת יחסי ציבור ותיקה, המנוסה בטיפול בעסקים ובחברות ענק המגלגלים מיליונים. ביקשתי ממנה להוציא הודעה למדורי הכלכלה שתבשר שפתחתי חנות נוספת, ובכך הפכתי להיות בעליה של רשת חנויות. ישבנו לנהל שיחת היכרות מקצועית, שטחתי בפניה את החזון העסקי שלי על רשת החנויות והוספתי מעט נתונים כלכליים שיסייעו לה לנסח הודעה לעיתונות. אחרי יומיים היא שלחה לי טיוטת הודעה לעיתונות, שכותרתה "רשת 'מייד אין טי.אל.וי' משיקה חנות נוספת בהשקעה של חצי מיליון שקלים, ועתידה לפתוח השנה עוד שלוש חנויות". הבטתי במסמך שבמחשב שלי, ולא ידעתי איך להגיב. "יש לך טעות," אמרתי לאשת יחסי הציבור בשיחת טלפון בהולה, "ההשקעה בהקמת החנות השנייה שלי תעמוד על 100 אלף שקלים בלבד. וזה, אגב, חיסכון של כ-60 אחוזים ביחס לעלות ההקמה של החנות הראשונה שלי, שהיתה כרבע מיליון שקלים שהושגו באמצעות הלוואה מלאה מהבנק. למדתי מהניסיון איך לצמצם עלויות הקמה. חשוב לי שאנשים כמוני, שאין להם שום רקע בעסקים ובכספים, ידעו שאפשר להקים עסק בעלות סבירה יחסית ובמימון עצמי." "אתה לא מבין את העניין?" היא צחקה מעברו השני של הקו, "ככה זה עובד אצל כולם. כ-ו-ל-ם מנפחים מחירים. אתה באמת חושב שלהקים מסעדה עולה מיליון דולר? אתה באמת מאמין שדוגמנית שמצטלמת במשך יומיים לקמפיין אופנה מקבלת חצי מיליון שקלים? היא בקושי מקבלת 50 אלף שקלים. וגם זה אם היא ממש מפורסמת. זה הכול עניין של מיתוג. "כשמפרסמים בתקשורת מספרים גדולים, זה מרשים את הלקוחות, זה ממקם אותך לצד עסקים מצליחים אחרים, ובעיקר זה ממתג אותך כמצליחן." "אבל זה שקר מוחלט," דחיתי על הסף את ההסבר המלומד שלה, "ובעיקר, זה גורם לאנשים שחולמים להקים עסק לחשוב שזאת משימה בלתי אפשרית. אני גאה בכך שהקמתי את העסק שלי בעלות הגיונית, והייתי רוצה שכולם ידעו את זה." אשת יחסי הציבור הסבירה לי שככה היא לא עובדת, ואני הסברתי לה שככה אני לא עובד. בנקודה הזאת הסתיימה עבודתנו המשותפת, ובכל ריאיון שהשגתי מאז בכוחות עצמי, באמצעות פנייה ישירה לגופי תקשורת ולעיתונאים שאיתרתי בפייסבוק, הקפדתי לספר בגאווה על כך שהקמתי חנות בעלות כספית הגיונית. את החנות השלישית שלי, אגב, כבר הקמתי בעלות נמוכה בהרבה. בואו אגלה לכם סוד: יש לי חנות שנראית מיליון דולר, אך עלות הקמתה עומדת על 25 אלף שקלים בלבד, בשל העובדה שהיא עשויה כולה מקרטון קשיח. יש לי חנות צבעונית בזכות שלל מוצריה המעוצבים וירוקה מכיוון שרהיטיה עשויים מחומרים ממוחזרים. את הטריק הקטן הזה, וטריקים נוספים שאחשוף בפניכם, למדתי תוך כדי תנועה. וזאת גם אחת הסיבות העיקריות לכתיבת הספר הזה. "הרעיון" הוא לא רק ספר המתמקד בחלומות עסקיים ובהפיכת רעיונות למציאות, אלא הוא המשך מתבקש למי שרוצה להגשים ולקדם את חלומותיו, רעיונותיו ורשימותיו כפי שגיבש אותם באמצעות הספר "הרשימה". ובעיקר, "הרעיון" יחשוף בפניכם את האמת על עולם העסקים, אותה אמת פשוטה שלפעמים נדמה לי שאנשי העסקים הגדולים לא רוצים שנדע. למה? אולי הם פשוט לא רוצים עוד מתחרים. 
הרעיון שמאחורי "הרעיון" (או: למה הספר הזה הוא לא על כסף, אבל הוא עשוי לשפר את מצבכם הפיננסי) במהלך כתיבת הספר שאתם אוחזים בידיכם, שוחחתי עם כמה חברים ושיתפתי אותם בתוכנו ובמהותו. הסברתי בקצרה את הרעיון העומד מאחורי "הרעיון", ואמרתי להם: "אני רוצה ללמד אנשים להפוך את הרעיונות המקוריים והחלומות העסקיים שלהם למציאות ללא צורך בסכומי כסף גדולים," "אני רוצה לסייע לאנשים לייצר כסף, שיאפשר להם להגשים באמצעותו עוד כסף," ו"אני רוצה לגרום לאנשים להפסיק לפחד לדבר על כסף." אחד מחברי, חולם רב-פעלים, עשייה וכסף, הזהיר אותי שכיוונו של הספר שגוי. "אל תתעסק במילה 'כסף'. זאת מילה מפחידה, מרתיעה ו'מלוכלכת'," הוא הזדעק. "בדיוק בגלל זה אני כותב את הספר הזה, מכיוון שאני רוצה לדבר על כסף בצורה הכי גלויה וכנה," סירבתי להיבהל מהאזהרה שלו. "הקסם של 'הרשימה'," הוא המשיך, "היה בכך שאמרת לאנשים שלכל אחד ישנה הזכות לחלום. ללא קשר לגילם או למקצועם." "וזה בדיוק מה שאני רוצה לטעון ב'הרעיון'," המשכתי בשלי, "אני רוצה לומר לכל אדם, ללא קשר לסכומי הכסף שברשותו ולמעמד כרטיס האשראי שלו בבנק, שיש לו את הזכות לקחת את הרעיון המבריק שלו ולהפוך אותו למציאות ולעסק שיניב לו הכנסה כזו או אחרת." בן שיחי תלה בי עיניים משתוממות, ואני בחרתי שלא להמשיך את חילופי הדברים בינינו. נותרנו חלוקים ביחס לסוגיית הכסף. חבר אחר, שגם היה שותף באחד מעסקי, הזהיר אותי מפני העובדה שאני עלול לעורר אצל הקוראים את התחושה שהקמת עסק היא דבר קל, ובכך אני עשוי לסבך את חסרי הניסיון שביניכם בחובות כספיים. "לא כל אחד בנוי להיות בעל עסק או בעל רעיון שהופך למציאות," הוא התריע. ואני מיד רצתי לפייסבוק, קבוצת המיקוד הכי יעילה ומהירה שאני מכיר, והעליתי שאלה שלשונה: "האם לדעתכם כל אחד יכול להפוך רעיון למציאות? להיות בעל עסק? לישון טוב בלילה גם כשהעסק מרקד, ומהבנק מתקשרים להתריע על מסגרת האשראי המוגבלת?" התשובות הפסימיות של חברי לפייסבוק מיהרו להגיע. "לא כל אחד בנוי לזה. בטח לא בישראל". "אם אין לך גב כלכלי, אין כל סיכוי בעולם שתוכל להפוך רעיון למציאות". "בגדול לא. אבל זה מאוד תלוי בכוח הרצון שלך וברצון שלך ללמוד ולהתפתח". "רק אם יש לבן אדם יכולת להתמודד עם לחץ". "לא. צריך בן זוג או בת זוג תומכים, שאפשר להישען עליהם נפשית וכלכלית". "לא נראה לי. צריך מחויבות ורצינות". וואו! למה אנשים ממהרים להרים ידיים? מדוע רבים מאיתנו טובעים בביצה של פסימיות ושל אמונות מגבילות? עצוב לחיות את החיים מתוך אמונה (שבטעות יסודה) שאנחנו לא מסוגלים לעשות דברים ושאין בכוחנו לחולל שינויים. הרי אם אדם ששוקל 160 קילוגרמים יכול להפחית ממשקלו ולהפוך לאיש ברזל; אם אישה בת 50 יכולה ללדת תאומים בריאים הודות לפלאי הרפואה; ואם אדם נטול השכלה יכול לקבל תואר דוקטור מתי שרק יחפוץ – מדוע לא ללמוד כיצד להפוך רעיון טוב למציאות חיים ולתזרים מזומנים? "כי אין דבר העומד בפני הרצון", גורסת האִמרה הוותיקה, ואני מוסיף ש"אם אין רצון, לא יעזור שום רעיון". אז לא, אין לי עניין לסבך איש בחובות כלכליים או לגרום לכם לבצע קפיצת ראש בלתי אחראית אל המים הגועשים של עולם העסקים, אבל אני כן משתוקק ללמד אתכם לשחות כמו מקצוענים אמיתיים ולצלוח את כל הברֵכה. בעצם, למה רק ברֵכה? את כל הים. למה? פשוט מפני שזה אפשרי! פשוט מפני שאתם יכולים! נכון, זה לא יהיה קל. נכון, דרושות עבודת הכנה ולמידה ארוכות, צריך ללמוד את תנאי השטח, לתרגל את הצעדים ואת התנועות הנדרשים מכם כדי להתקדם נגד הזרם או לא להישטף איתו. לעתים קרובות תמצאו את עצמכם טובעים ובולעים מים תוך כדי ניסיון לצוף, ויהיו אפילו מקרים שבהם תפגשו בדרך כרישים שיקרעו אתכם לגזרים (זה קרה לי כאשר ניסיתי להקים רשת חברתית שמיועדת לחובבי התרבות, ונכשלתי בשל העובדה שלא לקחתי ברצינות את קיומה של רשת חברתית אחת בשם פייסבוק, שבולעת את כל המתחרים). אבל בסופו של דבר, זה כל כך כיף להצליח ולחתוך את המים ולהגיע לגדה השנייה, לעמוד לרגע אחד על פיסת אדמה יציבה, להתבונן לאחור אל הדרך שעברתם, להתבונן קדימה אל הדרך שעוד צפויה לכם, ולדעת שעשיתם את זה. שחתרתם בעקבות החלום והגעתם אל האדמה היבשה והמניבה. רגע לפני שאנחנו קופצים למים, זה הזמן להזכיר שכל מה שתקראו בין דפי הספר הזה נכתב מתוך ניסיוני האישי וניסיונם של החולמים והחולמות שהסכימו לשתף במסע שלהם, והדברים הם בגדר המלצה בלבד. כאשר תחליטו שאתם מסתערים על הרעיון שלכם, אני ממליץ לכם בחום לצוות לעצמכם למסע ההגשמה אנשי מקצוע שיוכלו לדייק אתכם במסע שלכם. תרגיל: והנה אנחנו כבר יוצאים לדרך, עם ארבע רשימות ראשונות שעליכם למלא. פתחו את רשימת אנשי הקשר שלכם בטלפון, עיינו ברשימת אנשי הקשר שלכם בתיבת המייל, סרקו את רשימת החברים שיש לכם בכל אחת מהרשתות החברתיות שבהן אתם פעילים ומלאו את הדפים הבאים. רשימת האנשים בחיי בעלי הניסיון העסקי, שיכולים לסייע לי בהפיכת רעיון למציאות רשימת האנשים היצירתיים ובעלי הרעיונות המבריקים שמקיפים אותי רשימת האנשים החיוביים שאני מכיר ויכול להתייעץ איתם רשימת אנשים ידועים שאני מעריך את פועלם ושאני מעוניין לפגוש בסוף אחת ההרצאות שלי ניגש אלי אחד הנוכחים וביקש להאיר את עיני לכך שאני מעודד את האנשים לחיות את החלום האמריקאי. מכיוון שאני חי במזרח התיכון הלח והלוהט, לא כל כך הבנתי איזה חלום אמריקאי אני מציע לקהל. "נו, אתה יודע… אתה מעודד אנשים להצלחות. מה רע לחיות בצניעות, כמו שחיים במזרח הרחוק?" הוא המשיך בשלו. "מעולם לא עודדתי איש להצליח כדי להפוך לאדם עשיר, ולא שידלתי איש להתהדר בהונו בפני חבריו ומשפחתו. אני מעודד אנשים להגשים את החלומות שלהם באשר הם: קטנים או גדולים, רוחניים או חומריים. לא לכולם יש חלום לפגוש כוכב הוליוודי כמו שהיה לי, ולא כל אחד חולם להיות בעל עסק. הצלחה היא דבר אישי, ועצם ההגשמה היא ההצלחה." אז בואו ניישר קו באופן סופי: הספר הזה הוא לא על איך להיות מיליונר (שוק הספרים רווי בספרי "איך תהיה מיליונר", שכתבו טייקונים שיודעים את התשובות טוב ממני). הספר הזה הוא על איך להיות מוגשם מבחינה רעיוניתהספר הזה מדבר על שימוש בכסף קיים, על לקיחת סיכונים קטנים (או גדולים), גיוס כספים או מציאת מקורות מימון זמינים, שיסייעו לכם להפוך חלום למציאות. מציאות שתניב לכם הכנסה נוספת, שתאפשר לכם השקעה כספית חוזרת בחלום שלכם, כדי שיתעצם ויצמיח כנפיים ויצליח להניב לכם הכנסה גדולה וקבועה יותר, ויצעיד אתכם שלב אחר שלב, בתקווה, לרווחה כלכליתהספר הזה יספק לכם כלים יצירתיים, שיסייעו לכם להפוך את הרעיונות שלכם למציאות. אפרופו הפיכת רעיונות למציאות, לעתים קרובות שואלים אותי אנשים הפוגשים אותי ואפילו כמה מקרובי, "מדוע הפכת עוד רעיון למציאות?" "לאן אתה ממהר?" "מדוע אתה לא נח?" התשובה שלי קצרה ופשוטה (ולא פעם מתסכלת את השואל): "כי זה בזבוז גדול בעיני לא להפוך רעיון טוב למציאות, ואני לא אוהב לחיות חיים שיש בהם טעם של החמצה. חבל לחיות את החיים לצד החיים, כשניתן לחיות אותם במלוא העוצמה." "רעיונות הם קצת כמו תינוקות – הם נולדים קטנים, לא מפותחים, חסרי צורה. הם קיימים בתור הבטחה, ולא בתור משהו בשל. בחברה חדשנית המנהלים הבכירים לא אומרים, 'זה רעיון מטופש.' במקום זה הם שואלים: "מה צריך כדי להפוך את הרעיון העוברי, חצי-אפוי ומטופש הזה למשהו הגיוני, שטומן בחובו הזדמנות עבורנו?"פיטר דרוקר, הוגה דעות אוסטרי. בואו נעשה רגע תרגיל קטן. כאשר אתם יושבים לבד ואף אחד אינו שומע, האם אתם מעיזים לומר לעצמכם שאתם חולמים שיהיה ברשותכם סכום כסף, שיאפשר לכם לחיות את החיים בלי דאגות קיום ופרנסה? שאתם מוכרחים למצוא מוצא כלכלי, שיאפשר לכם לממן את פיתוח הרעיון שיש לכם בראש כבר חמש שנים במקרה הטוב, או שאתם סוחבים בתאי המוח שלכם כבר יותר מ-30 שנים במקרה הפחות טוב? אז מדוע רק מעטים מאיתנו מעיזים לומר זאת בקול רם ומול קהל? איך אני יודע? קבלו נתון מעניין, שהבחנתי בו במהלך שנות הפעילות של "הרשימה". להפתעתי, מעולם לא נתקלתי, למעט מקרה אחד או שניים, באנשים שמעיזים לומר בקול רם, "אני רוצה לעשות כסף," או חס וחלילה, לא עלינו, "אני רוצה להיות מיליונר." כאילו שלחלום על שקים מלאים במטבעות כסף, שיאפשרו לנו חירות רעיונית, או על מזוודות עמוסות בחבילות של שטרות המונחות זו לצד זו, שיקלו עלינו בהקמת עסק – נחשב דבר בזוי, מגונה ואפילו מושחת. לא פעם, בסיומה של הרצאה, כאשר נציג משרד הכרטיסים או ההפקות מבקש לשלם לי את שכרי, הוא לוקח אותי לפינה מבודדת ומחליק לידי בזריזות ובחשאי את המעטפה ובתוכה הצ'ק, כאילו מדובר בסחורה גנובה. אני זוכר את התמונה הזאת גם מילדותי הרחוקה. סבתי האהובה סופיה, שהיתה חולמת לא קטנה בעצמה, היתה נוהגת לקחת אותי לחדר השינה שלה ולטמון בכפי בזהירות, ומבלי שסבי יראה, שטר צנוע של 20 שקלים חדשים, כאילו מדובר בפשע. בערבי ארוחות "הרשימה" שאני עורך בחצר ביתי, קיימתי עםרוברט שמין, מנטור נדל"ן אמריקאי בעל שם עולמי ומחבר רב-המכר הבינלאומי, "איך זה שהאידיוט הזה עשיר ואני לא?", ארוחת רשימות לעשרה משתתפים. כל סועד שילם ממיטב כספו כדי לאכול עם שמין ואיתי במשך חמש שעות, שבמהלכן גם ניסינו לסייע לנוכחים לקדם את החלומות והרעיונות שלהם ולהפוך אותם למציאות. בסבב ההיכרות אמר אחד הנוכחים בגאווה ובקול גדול: "אני מיליונר, אני רוצה להיות מולטי-מיליונר, ואני אהיה מולטי-מיליונר." כשקוראים את המשפט הזה במנותק מההקשר שבו הוא נאמר, הוא ודאי נשמע לכם שחצני וגרידי, אבל לשמוע את הדובר מכריז את ההכרזה הזאת בהתלהבות של ילד, כאשר הוא מפגין התרגשות כנה, עיניים נוצצות וחיוך ענקי מאוזן לאוזן, זה כבר סיפור אחר. סיפור מרגש, מלהיב ומצחיק. ובעיקר, אמין. האמנו לו וגם חייכנו, ואז צחקנו ומחאנו כפיים בהתלהבות. ואף אחד מאיתנו לא פיקפק בכך שבועז פמסון, פורץ המנעולים מירושלים, בעל הרעיונות המבריקים, עוד יהיה מולטי-מיליונר. לא בגלל התחום שבו הוא עוסק, אלא בעיקר בזכות האש בעיניים, תחושת השליחות וההגשמה שמתוכה הוא פועל, וענני הסיפוק המרחפים מעל ראשו. וישנו גם הסיפור שלו, סיפור שהוא כל כולו השראה, מקוריות ותעוזה, ואני מביא אותו כאן מפיו, מילה במילה כפי שסיפר לי אותו: לאחר שנים רבות, שבמהלכן ניסיתי להגשים חלק מהחלומות העסקיים שלי ולא הצלחתי להגיע לכיסם של הצרכנים, סומנתי על ידי רבים בסביבתי בתואר "כישלונר סדרתי". פתחתי מסעדה והתרסקתי; פיתחתי אפליקציה שלא היו לה דורשים; פתחתי חנות אופניים וסגרתי אותה עם חוב גדול מאוד; נכנסתי כשותף לעסק נוסף, וגם שם נכשלתי; ולבסוף רכשתי חנות אופניים קטנה וכושלת שהתפנתה מבעליה הקודמים, שילמתי תמורתה מחיר זעום בצ'קים דחויים וקיוויתי להצליח לשקם אותה ולהתחיל להרוויח כסף. בחנות שרכשתי ניצבה מכונה ישנה לשכפול מפתחות. לא הבנתי את הקשר בין חנות האופניים למכונת השכפול, וכשפניתי לבעלים הקודמים לקבל הסבר, הם סיפרו שחיפשו דרך להגדיל את ההכנסות כדי לעמוד בהוצאות דמי השכירות. הם הבחינו שבשכונה שבה פעלו לא היתה חנות לשכפול מפתחות, והחליטו להעניק גם את השירות הזה תמורת חמישה שקלים למפתח. באותם רגעים לא ידעתי שמכונת השכפול המקרטעת הזאת עתידה לשנות את חיי. התחלתי להפעיל את חנות האופניים הקטנה (מידותיה לא עלו על 19 מטרים רבועים), וכן, מדי פעם נכנסו גם לקוחות שביקשו לשכפל מפתחות. הרווח משכפול המפתחות היה צנוע ביותר וכמעט נטול משמעות. יום אחד נכנס לקוח וביקש לשכפל מפתח מתוחכם יותר, של רב-בריח. שירות כזה אי אפשר לתת באמצעות מכונת שכפול פשוטה, ומכיוון שהיו לא מעט בקשות למפתחות מסוג זה, הזמנתי מכונה משוכללת יותר. כך נולד אוסף מכונות השכפול שלי, שכלל, בסופו של דבר, גם מכונות לשכפול מפתחות רכב ומכשירי שלט רחוק, וכן שירות לממכר כספות. מיד כשהצבתי את המכונות המבהיקות בחנות קטנת המידות, התמלאתי, כהרגלי, פחד נוכח החובות הכספיים שאליהם נכנסתי. שוב ניבאו לי חושי שאני בדרך לכישלון המי יודע כמה של חיי, ושמהבור הזה שאליו אני נופל שום דבר כבר לא יוציא אותי. ובעודי שוקל באיזה אופן מומלץ לעזוב את העולם, הבזיק במוחי רעיון: הרי כבר יש לי ידע בשכפול מפתחות. מדוע שלא אעביר אותו הלאה? מדוע שלא אפתח קורס בשכפול, שאליו אזמין את הלקוחות שיזדמנו לחנות? אני ארוויח כסף, והם ירוויחו מקצוע ויהפכו להיות מנעולנים מקצועיים. מיד לקחתי בריסטול וכתבתי עליו, "כאן לומדים להיות מנעולן מקצועי". השלט העלוב, שהלך ודהה על הקיר, הביא אלי שמונה מתעניינים באותה שנה. שיפרתי במעט את מצבי הכלכלי, אך הייתי רחוק מאוד מלכסות את חובותי שהמשיכו לתפוח ככל שהזמן עבר. אחרי שנתיים שבהן העברתי את הקורס, אזרתי אומץ ופירסמתי מודעה בעיתון ארצי. 'מלמד קורס כיצד להיות מנעולן', היה לשון המודעה. קיבלתי 60 פניות, והנתון המדהים בכל הסיפור הוא שאף אחד מהם לא נרשם לקורס. 60 אנשים התעניינו במודעה שלי, ואותם 60 אנשים בחרו שלא להירשם לקורס שהצעתי. שוב הוכחתי לעצמי שאני ממש, אבל ממש כישלון בשיווק. היה ברור לי שיש לקורס הזה ביקוש, הרי 60 אנשים התעניינו במוצר, אבל הבנתי שאני עושה משהו לא נכון בדרך שבה אני מציע את השירות שלי. בינתיים לקחתי עוד הלוואה מהבנק כדי לשרוד, וכמו כן החלטתי להתקשר לכל אחד מ-60 האנשים שענו למודעה ולקבוע איתם פגישה. לא, לא כדי לשכנע אותם להתחיל ללמוד אצלי, אלא כדי לשמוע מה עשיתי לא נכון. "שלום, מדבר בועז פמסון שפירסם את המודעה בעיתון על קורס מנעולנים. פנית אלי והחלטת שלא לרכוש את הקורס. למען האמת, לא הצלחתי למכור את הקורס לאיש, ואשמח אם תסכים שאגיע אליך הביתה ואתייעץ איתך איך כדאי לי לפרסם את עצמי בפעם הבאה, כך שלקוחות ירכשו ממני את הקורס, כי אני כבר ממוטט כלכלית וצריך עזרה". כל 60 הפונים, ללא יוצא מן הכלל, השיבו בחיוב. הייתי בהלם מוחלט מההיענות. לקח לי חודשיים להיפגש עם כולם, ובסופם קיבלתי תמונה ברורה של המצב. כולם אמרו לי ש-40 אלף שקלים הם מחיר יקר מדי לקורס כזה; שהעובדה שהלימודים מתקיימים בירושלים מקשה על מי שצריך להגיע ממקומות שונים בארץ; וגם משך הקורס הרתיע את המתעניינים. שלושה חודשים היו לכל הדעות זמן ממושך מדי כדי ללמוד להיות מנעולן. בסוף התהליך כבר היה לי ביד המפתח להצלחה (מנעולן או לא מנעולן?). ראשית, הבנתי שאני חייב להעביר את הקורס במדיה הדיגיטלית בלי לדרוש מאנשים, שגם ככה רודפים אחרי הפרנסה, לפנות זמן במועד מסוים ולהגיע לשיעורים. הבנתי שסוד ההצלחה טמון בכך שכל אחד יוכל ללמוד בשעות הנוחות לו. כך ארוויח מעגל תלמידים אינסופי, וגם אני לא אצטרך להגיע מדי שבוע לשיעור. כמו כן היה ברור לי שהמחיר שביקשתי היה גבוה מדי. נכון שהקורס שבניתי היה בפורמט של אחד על אחד, במסלול שנמשך כמה חודשים, ולכן מחירו הגבוה (כולל בלאי של מנעולים שנהרסים במהלך הלימודים, כיבוד לתלמידים בשיעורים ועוד), אבל עכשיו כבר ידעתי שהסכום הריאלי שאני יכול לגבות הוא 6,000 שקלים לכל היותר. השלב הבא היה להעלות לאתר שלי קורס מקוון שנועד למנעולנים מתחילים. מכיוון שלא יכולתי להרשות לעצמי להפסיד עוד כסף, החלטתי שבפרויקט הזה אני משקיע רק 29 שקלים, מחיר הכבל שקניתי כדי לחבר בין הטלפון הנייד למחשב. העמדתי את הטלפון הנייד על מלחציים קטנים שתיפקדו כחצובה, והתחלתי לצלם את עצמי מסביר את כל השלבים הכרוכים בשכפול מפתחות. כך במשך שנה שלמה בניתי קורס מנעולנים אינטרנטי. לאחר שבחנתי את הסרטונים במחשב שלי, החלטתי שהגיע הזמן לעלות מדרגה ולצלם את הקורס באופן מקצועי. לקחתי צלם חתונות שצילם וערך את הקורס תמורת 12 אלף שקלים, ששילמתי לו באינסוף צ'קים דחויים. העליתי את הסרטונים לרשת, פתחתי בקבוק שמפניה כדי לחגוג את המהלך ובירכתי את עצמי על הולדת מוצר מדהים, איכותי, ראשוני ופורץ דרך. במשך ארבעה חודשים לא קיבלתי אפילו פנייה אחת. אף אחד בעולם לא רצה לרכוש את הקורס שלי, ואני שוב הבנתי שילדתי סוס מת. מה, מה אני עושה לא נכון, לעזאזל? באקט של ייאוש החלטתי לקחת יועץ שיווקי ופניתי למשרד הפרסום"נקודת איזוןברעננה. שאלתי את המנכ"ל, 'למה אני לא מצליח למכור?' בקול מבטיח הסביר לי מר מנכ"ל שנכון שאני מוכר לאנשים תקווה לעשות הסבה מקצועית, להיות מנעולנים ולהתפרנס בכבוד, אבל כדי שהקהל יקנה את המוצר שאני רוצה למכור לו באמצעות האתר שלי, אני צריך קודם כול לדאוג לכך שיהיו כניסות לאתר. הוא יעץ לי לפרסם מחוץ לאינטרנט כדי לייצר תנועה לאתר. התחלתי לפרסם את הקורס גם ברדיו המקומי בירושלים, מהלך שהוביל ל-40 פניות מלקוחות פוטנציאליים. דיברתי עם כל הפונים בטלפון וסיפרתי להם על מהלך הקורס. מהשאלות ומהתשובות שלהם למדתי מה עוד אני יכול לשפר במוצר שלי. למשל, מישהו שאל, "האם יש שיעור בנושא כספות?" עוד באותו היום צילצלתי לצלם החתונות שלי, והוספנו סרטון בנושא. "האם יש לך אישור משטרתי להעביר את הידע?" ואני לא ידעתי בכלל שצריך אחד כזה. רצתי למשטרה וחזרתי עם אישור. אחת השאלות שחזרה על עצמה שוב ושוב היתה: "האם אתה מספק תעודה חתומה על ידי אישיות בכירה בענף?" לא הבנתי את מהות השאלה. הרי מדובר בשכפול מפתחות, לא בפיתוח פצצות אטום. התקשרתי לאחת המתעניינות וביקשתי שתסביר לי למה הכוונה באמירה, "אישיות בכירה בענף המנעולים". תשובתה היתה: "למשל, מנכ"ל חברת 'רב בריח'." סגרתי את הטלפון ורצתי לעורך הדין שלי. אמרתי לו שאני רוצה להיות עכשיו יושב ראש עמותת המנעולנים. "אז תירשם לאחת העמותות הקיימות, ובתוך כמה שנים תגיש מועמדות לתפקיד היו"ר," היתה תשובתו של עורך הדין. "אבל אני צריך את זה עכשיו," אמרתי ויצאתי ממשרדו, שכן הוא לא הבין את בקשתי. נסעתי למשרד רשם העמותות בירושלים, הגעתי לפקידה יפת מראה ושאלתי אותה, "מה אני צריך לעשות כדי להתמנות כמה שיותר מהר ליושב ראש עמותת מנעולנים?" היא הסבירה שעלי למלא שלושה טפסים, לבקש משבעה מנעולנים לבחור בי ולהקים עמותה. רצתי עם הטפסים לשבעה מנעולנים שהכרתי, וביקשתי שיבחרו בי להיות "יושב ראש עמותת המנעולנים החדשה". "למה לנו? מה יצא לנו מזה?" הם שאלו אותי. הבנתי את הטעות שלי. יצרתי קשר עם עשרה מנעולנים אחרים וכינסתי אותם לפגישה דחופה בבית קפה. הזמנתי לכולנו קפה ועוגות והכרזתי בפניהם: "רבותי הנכבדים, אנחנו נתאגד ונקים את 'עמותת המנעולנים החדשה', ואני אישית אדאג לאינטרסים של כולנו. אני אשיג לנו הנחות מיוחדות ברכישה מרוכזת של מנעולים וכלי עבודה. אנחנו נוזיל את עלויות הפרסום בכך שנקנה שטחי פרסום משותפים, נבנה מאגר של לקוחות משותפים, ובגדול נרוויח יותר כסף ויותר לקוחות." עוד לפני שסיימנו את מגש העוגות שהונח לפנינו, הם כבר בחרו בי לתפקיד יושב ראש העמותה החדשה, וכעת הייתי ל"אישיות בכירה בענף המנעולים", לרווחת לקוחותי העתידיים. בשלב זה יצאתי בפרסום נוסף ברדיו באלו המילים: "בישראל יש מעט מאוד מנעולנים מוסמכים. בכל שנה מתקבלות ברחבי הארץ יותר משני מיליון קריאות לצורך פריצת רכב, פלדלת או כספת. שמי בועז פמסון, יושב ראש עמותת המנעולנים החדשה בישראל. היום גם אתה יכול ללמוד את כל סודות המקצוע בכיתה או מהבית, לקבל תעודת הסמכה מהעמותה ולהרוויח כסף מעבודה מכובדת. חפש בגוגל 'בית ספר לשכפול' או התקשר 1-800-450-444." הקורס "מנעולן מקוון בישראל" גרף עד כה הכנסות בסכום של חמישה מיליון שקלים. תירגמתי את השיעורים לשפות שונות, והקורס נלמד און ליין ב-198 מדינות ברחבי העולם. המצאתי שלושה פטנטים בתחום המנעולים, ואני מייצר כלי פריצה ומספק את הציוד החדשני לכל התלמידים שלי בעולם. כתבתי את הספר "נסה שוב עד שתצליח", שבו אני מציג את הצלחותי על חורבות כישלונותי הרבים. אני מיליונר, ואני בדרך להיות מיליארדר. העסק הרווחי שלי נולד מרעיון שהבזיק בראשי, והתפתח בזכות העובדה שלא ויתרתי, המשכתי להסתער ולהשתפר, עד שנעצתי את החץ בלב המטרה. למדתי שעם קצת מאמץ ואמונה עצמית אפשר להרוויח כסף ולהגשים כל רעיון וכל חלום.Vיש לי חבר המחזיק בנדל"ן רב בישראל ובעולם. לבחור יש תשוקה עזה לכסף, ובכל פעם שהוא נתקל בשלט המכריז על הקמתו של בניין משרדים חדש, הוא עוצר את רכבו, מצלם את הבניין ואת שלט המכירה, המוצמד אל אחד הקירות החיצוניים, ומתקשר לסוכן הנדל"ן שלו כדי לנסות ולקדם עסקה. פעמים רבות בחנתי את ההתרגשות האוחזת בו ערב ביצוע עסקה חדשה. הוא מחזיק ברשותו נכסים רבים מאוד, שיכולים לממן חמישה דורות של צאצאים, והוא בכל זאת לא עוצר לרגע. ערב אחד ישבנו לשתות בירה, והרגשתי צורך לשאול אותו את השאלה הבסיסית: איך מתחילים להפוך רעיון טוב למציאות? חקרתי אותו על העסקים שלו, על הכספים שלו, שאלתי אותו איך עשה את המיליון הראשון שלו (משימה שנראית מהצד בלתי אפשרית בעליל, אך משיחות עם בעלי רעיונות רבים גיליתי שבעזרת צעדים נכונים ורשימות ארוכות ניתן להגיע למטרה זו) וביקשתי ללמוד ממנו על דרכי המימון הקיימות, שיכולות להפוך בעל רעיון לבעל עסקים. מחובתו של כל בעל רעיון, לתחושתי, לתחקר מצליחנים בסביבתו. הוא השיב לי לא מעט תשובות נבונות, שאת קצתן לא הבנתי אז במלואן. היום אני יודע שאז עדיין לא היתה בי הבשלות הדרושה כדי לעכל את המידע, וכי שלטה בי התנגדות עזה לכסף ולשפע. במשך שנים טענתי שכסף אינו חשוב, שאין לו משמעות, ושהוא לא המניע שמפעיל אותי בחיים הללו. גם היום, אגב, הכסף לא מניע אותי. אבל ככל שהתבגרתי, כך למדתי את משמעותו ואת חשיבותו בדרך להגשמת חלומות. "אז איך לעזאזל עושים כסף?" שאלתי את עצמי באותו הלילה ובימים שאחרי. "מאין מתחילים לייצר כסף?" "האם כל אחד יכול להיות איש עסקים מצליח?" "האם כל אחד יכול לעשות כסף?" "האם צריך בשביל זה תכונות מיוחדות או מבנה אישיות מסוים?" "האם מדובר בכישרון מולד או במיומנות נרכשת?" "מה מונע מרוב האנשים לעשות כסף?" ובעיקר, "מעניין כמה חלומות אוכל להגשים אם אדע לייצר עוד הכנסות". השאלות הללו ושאלות רבות נוספות הקשורות לכסף מעסיקות אותי כבר יותר משני עשורים, מאז שעזבתי את בית אמי והתחלתי לחיות חיים עצמאיים. יש לי תחושה שהן מעסיקות גם אתכם.Vבדרך להפיכת הרעיון העסקי והחלום שלכם למציאות תצטרכו לעבוד קשה מאוד, בעיקר על עצמכם, להתגבר על מחסומים הגיוניים יותר ופחות (בין שיהיו אלה מחסומים פסיכולוגיים המעכבים את צמיחתכם העסקית, ובין שיהיו אלה התנגדויות של הסביבה מקצצת הכנפיים וקוברת הרעיונות). כמו כן מובן שיהיה עליכם לסכן בצורה מחושבת סכום כסף כלשהו, אבל לאחר שתתגברו על הפחד ותצאו לדרך, תגלו שהיא הרבה פחות מפחידה מכפי שחשבתם. ובעיקר תגלו את ההנאה הממכרת הכרוכה בהגשמת הרעיונות והחלומות שלכם, ותבינו שאתם ממש לא רוצים לחזור לאחור ולעבוד בהגשמת חלומות של אחרים. הרי מרביתנו מבלים כשליש (או יותר) משעות היממה במקום העבודה (אגב, לרוב אין מדובר כלל במקום שלנו, אלא של הבוס שלנו או של הבוס של הבוס שלנו, כפי שכבר נאמר ב"הרשימה": "מי שלא עובד בלהגשים את החלומות שלו, עובד בלהגשים את החלומות של אנשים אחרים"). לפעמים אנחנו לוקחים איתנו את העבודה הביתה, ובמציאות חיינו – שבה אנחנו זמינים לשיחות, להודעות ולמיילים מסביב לשעון – העבודה לפעמים מלווה אותנו לאורך יותר מדי שעות ביממה, עד כי אפילו הילדים ובני הזוג שלנו מרגישים מוזנחים. כבר בתחילת שנות ה-20 שלי, הבנתי שאם אני מקדיש כל כך הרבה שעות מזמני לעבודה, אני רוצה ליהנות מהעשייה. החלטה נוספת שקיבלתי בצעירותי היא שאת הדרמה והאקשן אייצר בעבודה, ואילו את חיי האישיים אני מבקש לנהל בשקט, בשלווה וללא רעשי רקע. בתקופה האחרונה אני מקפיד לשמור את הטלפון והמחשב שלי כבויים במהלך השבת, כדי לייצר איזון והבחנה בין העשייה שלי לשלווה שלי. הבנתי שכדי שרעיון יהפוך למציאות, עלי ללמוד איך לעשות את זה נכון.  האם גם אתם מוכנים ללמוד?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני

נושא

תוכן ההודעה