ליידי לייק

תחשבו פעמיים לפני שאתם נותנים לייק…

(לרכישת עותק דיגיטלי באמצעות “עברית” הקליקו כאן)

 

 

 

בגיל שלושים ושמונה ואחרי יותר מדי שנות רווקות ודייטים כושלים, מוצאת עצמה אלי הרוש בצומת דרכים משמעותית. היא צריכה להחליט האם להקים משפחה אלטרנטיבית או לגנוז את החלום על בית וילדים ולהתמסר לקריירה המשגשגת שלה כ”ליידי לייק” – מלכת הרשת הישראלית.”

החבר הכי טוב שלה, שהוא גם הקואצ’ר הכי מצליח בטלוויזיה, מציע לה את אתגר “פרויקט בעל”: “אם כל שבוע תצאי לדייט אחד, סטטיסטית, אחרי שנה, תמצאי בעל.” הוא מכריז. בחוסר חשק ובחשדנות רבה, אלי נגררת אל המשחק ויוצאת לניסיון רומנטי אחרון לפני קבלת ההחלטה הגורלית.

בניגוד לציפיותיה, היא פוגשת במסגרת “פרויקט בעל” כמה גברים ראויים, ולרגע נראה שזה היה רעיון לא רע, עד שמטורף המגיח ממעמקי הרשת, המרחב הטבעי שלה, גורר אותה בעל כורחה להרפתקה מסוכנת שאינה ווירטואלית כלל. אלי נאלצת לשים בצד את שאיפותיה הצנועות למצוא אהבה, כדי לגלות מי האדם שעומד מאחורי הפרופיל המטיל אימה על הברנז’ה הישראלית בכלל ועליה בפרט.

ליידי לייק הוא רומן מתח עדכני וקצבי. יובל אברמוביץ’ שוזר בסגנונו המושחז עלילת מתח סוחפת בתובנות ומחשבות על המציאות הטכנולוגית והווירטואלית שהשתלטה על חיינו.

 

סטטוס:  די לניסויים ברווקות מזדקנות!

האינטרנט ואני היינו אהבה מקליק ראשון. היתה לו אותה התכונה שגרמה לי להתאהב ברועי: לא משנה איך נראיתי, הוא תמיד קיבל אותי בזרועות פתוחות. וכשגיליתי את הצ'אטיםאי־שם בתחילת שנות העשרים של חיי, הרגשתי כאילו מצאתי את הכלי האידיאלי לתקשר עם העולם בלי לצאת מהבית. מהירות התגובה שלי והלשון החלקלקה משכו אלי גברים ונשים, שהתחברו לכל שהיגגתי בחמשת הבלוגים שניהלתי בזמנו. היו לי בלוג עם מתכונים טבעוניים שליקטתי מהעולם הרבה לפני שזה הפך לטרנד הבריא הכי חולני שיש; בלוג על אופנת רחוב; שני בלוגים על צרכנות, שהעניקו לי דוגמיות חינם של קרמים ובשמים ומתנות מאנשי יחסי ציבור; ובלוג הגיגים על החיים, שבו קיטרתי על מר גורלי ועל העולם האכזר. בתוך חצי שנה מהרגע שפתחתי פרופיל בפייסבוק, הגעתי למכסת החברים המקסימלית, ואז גם הבנתי שבמקלדת שלי טמון מכרה זהב.

בגיל שלושים ושמונה אני אמנם נטולת מעגל חברות, שפרשו באופן טבעי לטובת הנקה, החלפת טיפים על משחות לתפרחת חיתולים ולטחורים שאחרי לידה ושיחות על גוני הקקי הנוזלי, אבל יש לי משכורת נאה של חמש ספרות, שבעה־עשר לקוחות לייף־סטייל, שלושה לקוחות קבועים מתחום האופנה ואת תקציב הפייסבוק של אתר ההיכרויות "לאב־לי" — כן, צחוק הגורלשמכסים את הוצאות המשכנתה על הדירה שלי. ברזומה המקצועי שלי ניתן למצוא גם שלושה ראשי ערים שניצחו בבחירות המקומיות ושר משפטים מכהן שהייתי חלק מהצוות המייעץ שלו לפעילות רשתית במערכת הבחירות האחרונה. אני מחזיקה בעשרים ושלושה פרופילים מזויפים בפייסבוק, שבאמצעותם אני מטריפה את הרשת ומייצרת הרבה שיתופים, לייקים ורעש ויראלי, שמצליח לחדור למדורי האינטרנט ברשת ולתוכניות הטלוויזיה. פעם הצלחתי אפילו לגרום ל־4,643 נשים להסתובב בכיכר דיזנגוף עם חזייה ותחתונים במסגרת מבצע "אהבי את עצמך כמו שאת" (אחרי שתוציאי את הכסף על המוצרים שלנו, כמובן). ובפעם אחרת, בזכות מספר שיתופים שחצה גבולות, ימים ושפות, סייעתי באיתור מטייל ישראלי שנעלם בדרום אמריקה ונמצא כעבור שלושה ימים. במציאות האונליינית של היום אנשים כבר מאסו בהשפרצת לייקים לכל דורש, ולכן אני משתמשת בכל הזהויות שיצרתי ומעניקה ללקוחות שלי מופע אורקולי עמוס פירוטכניקה, שמדמה פעילות ערה בדף הפייסבוק שלהם. אני שואלת שאלות, מייצרת תחרויות, מעוררת דיונים, מתווכחת וגם עונה לעצמי. טריק קטן של מומחים גדולים. הישויות הפיקטיביות שבראתי לא רק הסעירו את הרשת, אלא איפשרו לי לעטות אינספור מסכות ולהרשות לעצמי להביע את עצמי בצורה הכי משוחררת שיש.

"אלי, את כבר חייבת לאחות את השברים, להתנתק מהאייפון שלך ולצאת לראות קצת עולם. כיף להיות בחברתך, את אינטליגנטית,

יש לך פנים מתוקות עם זוג העיניים הכי יפות ומלאות החוכמה

שאני מכיר," יניב ניסה למשוך את תשומת לבי בדיוק כשהודעת פייסבוק חדשה קראה לי מהמכשיר. הורדתי את הראש אל צג

הטלפון בזמן שהוא משך את הטלפון מידי וניסה לכבות אותו בהפגנתיות.

"את יודעת מה, בואי ננתב את המעשיוּת מהקריירה שלך לטובת הזוגיות שלך ונעשה ניסוי קטן שאני חושב עליו כבר הרבה זמן. נקרא לו 'פרויקט בעל'. יש לך מהיום שנה אחת בדיוק למצוא לעצמך בעל," הוא הכריז, מתעלם מהפרצוף העקום שהפניתי לכיוונו. "אלי, אני נותן לך בדיוק שלוש מאות שישים וחמישה ימים להתמסד. פעם בשבוע את יוצאת לדייט אחד. חמישים ושניים דייטים, לכל היותר, בשנה אחת. סטטיסטית על כל חמישה דייטים מחורבנים, יהיה לך דייט אחד מוצלח. על כל עשרה דייטים מוצלחים, יהיה לך רומן קצר. על כל חמישה רומנים קצרים, יהיה לך רומן ארוך, ועל כל שלושה רומנים ארוכים, יהיה לך בעל. בתוך חודשיים, אם את פועלת על פי הכללים שלי, אני מבטיח לך שאת במקום רומנטי אחר לגמרי."

"בשביל התוצאה המיוחלת שציינת אני צריכה לפחות עשר שנים וחמשת אלפים דייטים."

זה לא שיעשע אותו. "מה את רוצה לעשות? לגרור את עצמך עד גיל ארבעים, לעשות ילד לבד ולחזור לגור עם אמא שלך בבאר שבע? זה הרי הכי להודות בפני עצמך שנכשלת בחיים," הוא חזר לסורו והתחיל להישמע כמו אמא שלי שממעטת במילים בשוטף, אבל כשהיא בוחרת לדבר ולהטיף מוסר, היא מפצה על השתיקה הגדולה שלה. רק היה חסר שיתחיל, כמוה, להשוות ביני לבין לאה ולהגיד לי שאם אחותי הצעירה כבר עם ילד שלישי בבטן, אז אני צריכה להיות לפחות עם הראשון. העדפתי לשתוק, והוא העדיף לנאום. כתמיד. "לפעמים זה מרגיש לי כאילו פיתחת שנאה ותיעוב למין הגברי בזמן שרובנו לא כאלה נוראים, אלא מקסימום קצת פרימיטיבים רגשית. תאמיני לי שזה יהיה מעניין ומשעשע. יהיה לנו על מה לרכל בפגישות שלנו, ולשם שינוי יהיו לך חיי מין פעילים. יש לא מעט מחקרים, אפרופו המאמרים הקלילים שאת אוהבת לקרוא לפני השינה, שהוכיחו שפעילות מינית מוגברת הופכת אנשים לעליזים יותר. משהו עם שחרור חומרים מעוררים מהמוח לגוף. חוץ מזה, במהלך המסע הזה תגלי מה בדיוק את מחפשת בגבר שלך, מה כנראה את עושה לא נכון בשניים וחצי הדייטים השנתיים שלך, ובסופו של דבר תמצאי את האהבה הגדולה שלך. ותעשי לעצמך טובה: תפסיקי לכנות את הגברים שאת יוצאת איתם בכינוי המפיל זקפה 'אחי' או 'גבר'. 'מאמי' זו המילה הנכונה לעשור האחרון. אני מניח שזה לא השתנה יותר מדי מאז שאני הייתי פנוי."

"אני לא יכולה לעבוד בזה! אתם הקואוצ'רים מסתכלים על הכול בצורה טכנית, קרה ועניינית," היה הפעם תורי להרים את הקול לעברו, "אני אולי נאיבית, אבל אני עדיין מאמינה ברומנטיקה ומאמינה שכמו שהכרתי את רועי בבית קפה בגיל עשרים ושלוש, זה יכול לקרות לי גם היום. עם כל המשוואות המתמטיות שלך והמכפלות על כל רומן שלישי שיוביל אותי לאהבת אמת בריבוע, אני מוכנה להתערב איתך שבסופו של דבר את האהבה הגדולה שלי אני אמצא בתור למאה גרם גבינה צהובה פרוסה ב'טיב טעם'."

"אני רק מקווה שהוא לא יהיה הפורס עצמו," הוא הצחיק את עצמו. "ומה נעשה עם העובדה שאת עובדת מהבית, וכמעט לא יוצאת, למַעֵט פגישות עבודה עם לקוחות? זה מעולה שאת רומנטית, אבל את יודעת שהסיכוי שהגבר הנכון ידפוק על הדלת שלך הוא נמוך, במיוחד כי את מבוגרת מדי בשביל להתחיל עם השליחים של הפיצה."

שתקתי. כשהוא צודק הוא צודק, למרות שזה מעצבן. בכלל מעצבן אותי שהוא רואה בי חברה טיפולית. מעבר לשולחן שמעתי אותו מסכם: "למה שלא תודי בקול רם שהלב שלך פשוט מפחד להיפגע?" הייתי מודה בכך, אבל המצב היה הרבה יותר חמור מזה. הלב שלי מת.

 

יניב קוסם המילים, בעל הכריזמה במשקל עודף, הפנים המסותתות והתסרוקת המגונדרת והמשומנת ג'ל כמו של מטיף טלוויזיה אמריקאי, הצליח, כמו תמיד, להשתיק אותי. רציתי לומר לו שאני לא חושבת שזאת הדרך שלי לפעול, אבל יניב, שמכיר אותי כל כך טוב, זיהה את השפה התחתונה שלי רועדת והמשיך לירות מילים בקצב מסחרר. "אני יודע, אלי, שאת מפחדת מדייטים, מתעבת את שיחות הסרק המטופשות ואת הסיכוי שאחרי שעתיים תקבלי תשובה שלילית. זה טבעי. כל האנשים מפחדים מדחייה, וכולנו היינו בסרט הזה. אני מכיר אותך יותר מדי טוב ויודע שאת מסוגלת להיות בזוגיות, ושלמרות הפאסון המתאמץ של 'זה לא מעניין אותי', את מאוד רוצה את זה. אולי את שכחת מי את, אבל אני יודע כמה את יכולה להיות אוהבת ואהובה. אני ראיתי אותך במקומות האלה מגיל שמונה־עשרה, ויש לי פרספקטיבה של עשרים שנה, אלי. את חייבת לשנות את נתיב החיים שלך ולהפסיק לבחור גברים טיפוליים, שגורמים לך להרגיש מיוחדת רק בזכות העובדה שאת מחזיקה אותם בחיים. את ראויה לגבר שתוכלי להניח עליו את הראש ולהתפרק מולו מתי שתרצי, מתוך ידיעה שהוא מסוגל להכיל אותך. אל תיתני לפחד לשלוט בך, וברגעים האלה של פחד משתק מפני דחייה תחשבי חיובי." הוא הגיש לי את ידו ופרש אותה כדי שאלחץ לו אותה בחזרה. "יש לנו עסקה?"

סטטוס: היום יצאתי לדייט עם גבר בן ארבעים ואחת שגר עם אמא שלו!!! אני חוזרת: בן ארבעים ואחת שגר עם אמא שלו!!! ועוד מעזים לומר לי שאני אישה בעייתית.

לא היה לי משהו חכם לומר ליניב, אז שתקתי ותהיתי ביני לבין עצמי אם לא כדאי בכל זאת לצאת למסע כומתה בארץ הדייטים המובטחת. באותו הרגע לא חשבתי שמשהו רע יכול לצמוח מזה. מקסימום אצליח להשתיק את יניב בפגישה הבאה שלנו, אולי בתוספת אורגזמות מרעננות מגברים אקראיים תמורת כמה שעות מבוזבזות מחיי, שבין כך ובין כך היו נטולי ריגושים של ממש. למרות שאני חייבת להודות שלקבל מאתיים ושבעה לייקים בפחות מדקההשיא האישי

שלייכול לרגש אותי כמעט כמו גבר שיודע איך להשתמש נכון בלשון שלו. בסופו של דבר, לחצתי לו את היד. לא כי רציתי להיכנס למשחק כמו שרציתי להשתיק אותו.

הייתי זקוקה לשלוש יממות כדי לבחור את המילים המדויקות ולנסח שתי שורות צמוקות בפרופיל כרטיס ההיכרויות החדש שפתחתי. למרות כל הסמיילים הקורנים שהוספתי לפני הטקסט ואחריו, עדיין נשמעתי לעצמי כמו קלישאת אישה מרירה ומטורללת רגע לפני גיל ארבעים הנורא, שאיבדה אמון במין הגברי ומסתתרת מאחורי מסך מחשב כדי לצוד שמץ תקווה רומנטית עם אופציה לילד. אילו הייתי מחזיקה חתול ועדיין גרה בתל אביב ולא ברעננה, הייתי עונה באופן מושלם להגדרה המילונית של המילה

"ייאוש".

לשמחתי, מיציתי את העיר הזאת לפני כחמש שנים, כשלילה אחד, אחרי זיון כושל, חסר כימיה וקצר במיוחד עם הסו־שף של איזו מסעדת צמחונים, נחתה עלי בדרך חזרה הביתה ההארה שכל האנרגיות הכאילו בלתי נגמרות שמפוזרות באוויר שלההן לא יותר מהעמדת פנים אחת גדולה של כל כך הרבה אנשים בודדים, שמסתובבים בלהקות אדם ונודדים מבר למועדון אפלולי רק כדי לטשטש את הלבַד של עצמם. הסיבה היחידה שהעיר הזאת מלאה בהבטחות זה שהיא פשוט מקפידה לא לקיים אותן. אז אם כבר לחיות לבד, לפחות לעשות את זה בחצי מסכום הוצאות המחיה ועם חניה בטאבו.

"לא מחפשת מישהו שמשחק משחקים" היה הניסוח הראשוני שלי בכרטיס ההיכרויות שפתחתי. מחקתי. "רצינית ברציני" היה דודתי ומביך מדי, וגם הניסוחים שניסיתי להפגין בהם חוש הומור בסגנון, "כל כך בשלה לזוגיות שעוד שנייה מרקיבה", הסתיימו בכך שהבדיחה היתה על חשבוני. בסופו של דבר, נזכרתי במילה "מגובש", שאחת הפסיכולוגיות שעל ספת הטולמנ'ס שלה הצלחתי לשרוד כמה פגישות רצופות אמרה לי: "את צריכה גבר מגובש. אחד שיודע מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך." אהבתי את הצליל של המילה והתעניינתי מה עוד מסתתר מאחורי הגיבוש של הגבר הרצוי לי, והיא רק הוסיפה בקצרנות ש"המילה מגובש אניגמטית כמו המילה כריזמטי, וכשתמצאי את הגבר הזה, תדעי." לייק לרעיון.

"מגובשת מחפשת מגובש כריזמטי", כתבתי בקצרה. "אם המילים שלי מדברות אליך ואתה מבין את משמעותן, אתה מוזמן לפנות אלי". בתוך פחות מעשרים וארבע שעות חיכו לי בתיבת המסרים של אתר ההיכרויות שלוש־עשרה פניות מגברים בודדים שהגדירו את עצמם "מגובשים", וזאת למרות שלא העליתי תמונת פנים או גוף בביקיני בכרטיס כמקובל, אלא הסתפקתי בתמונת שמים מעוננים תלויים מעל אי יווני, שמצאתי אקראית בגוגל תחת מילות המפתח "תמונות אווירה". בין הפונים: חייל משוחרר, ארבעה גברים בני גילי, גרוש פלוס ילד, נשוי פלוס שניים, זוג שמחפש מישהי להרפתקאות מיניות, פנסיונר משועמם, מסז'יסט נטול חולצה עם גוף של דוגמן תחתונים שמחפש לקוחות, וכמה אנשים שהדגישו שהם לא יודעים אם הם מגובשים, אבל הם בהחלט מאוד אמידים. גיליתי שאני להיט בקרב אלמנים בני חמישים פלוס, המשוועים לבשר צעיר, לצד משוחררים חרמנים וטריים מצבא ההגנה לישראל, שמושפעים מטרנד הנשים הבשלות בהוליווד שמאמצות לעצמן נער שעשועים צמוד. כבר נהניתי בעבר מההערצה העיוורת של גברברים במדים לאישה מנוסה שמוכנה להוות בשבילם מחנה אימונים מיני, והיה לי נוח להיפגש איתם מתוך הידיעה הברורה שמדובר בסיפור נטול רגשות עם תאריך תפוגה. בעיקר בתקופה שאחרי הפרֵדה מרועי, כשכל מה שחיפשתי היה נחמה פיזית. אחד מהם אהב לקרוא לי "מונה ליזה" בכל פעם שנפגשנו, בגלל השיער הכהה הארוך שלי, למרות שבימים שאחרי הפרדה ההיא הרגשתי יותר כמו תמונה דהויה שאיבדה את צבעיה. הפסקתי עם מפגשי הצהריים הדו־חודשיים שלנו אחרי שהבנתי שהוא מצפה שאכבס לו את המדים, בזמן שאני מחממת לו ארוחת צהריים. אני רוצה להיות אמא לתינוק, לא לילד מגודל.

הבטתי בהודעות בייאוש שניסה להסוות את עצמו כשעמום. אילו הייתי מקימה קבוצת תמיכה ללוזרים, לא היתה לי בעיה לגייס משתתפים. מכיוון שאף אחד מהגברים שהגיבו על מודעת ההיכרות שלי לא היה מאתגר, ולעומת זאת קיבלתי הודעת טקסט יומית נוזפת ומתזכרת מיניב, בחרתי את הדייטים שלי באופן רנדומלי על ידי משחק אן־דן־דינו־סוף־על־הקטינו מנומנם מול מסך המחשב, תוך כדי הורדה לא חוקית של תוכניות טלוויזיה שעוד לא הגיעו לארץ, ושיעבירו לי את הלילות הבודדים. הייתי כל כך חלודה, שלא ידעתי מה לעשות עם אלו שפנו אלי. שיחות הצ'אט הראשונות שלי היו בנאליות וכללו רצף שאלות בסגנון "מאיפה?" "בן כמה?" ו"מה עושה?" בהמשך השתכללתי והשתחררתי, ודי מהר התחלתי לפתח אדישות, ציניות, ובעיקר לייצר ארסנל בדיחות פתטיות שהייתי שולפת מכובע הקוסמת הרווקה כדי לרענן את השיחות. ל"מאיפה?" הייתי משיבה, "התנחלות אלקנה", ול"מה עושה בחיים?" הייתי מספקת תשובות מתחלפות, שנעו בין "רוצחת שכירה", "דיווה" ו"לוליינית בקרקס". רק מי שהיה בעל יכולת לספוג את ההומור האירוני שלי עבר לסיבוב הבא.

אם מישהו מהגברים שצלח את מפגן ההומור הזה ציפה למפגש עם דיווה חדת לשון, נכונה לו אכזבה. את הדייטים הראשונים העברתי בשתיקה רועמת, ואת האחרים בפטפוט אינסופי ומפורט של קורות חיי. בכמה מהמקרים כנראה סיפקתי יותר מדי מידע, כי היו שלושה גברים שביקשו חשבון עוד לפני שהגענו לכוס הקפה השנייה. הבנתי שאם יש לי כוונה לשרוד את השנה שיניב הקציב לי, ולסיים אותה מתחת לחופה, אני חייבת להיות יעילה יותר. לשם כך פיתחתי את תיאוריית ה"דירתולוגיה", שהתגלתה כסנן מהיר ויעיל בניפוי המועמדים השונים. יש כאלו שקוראים בכף יד, ואילו אני קוראת בדירות. "הראה לי את דירתך, ואומר לך מי אתה". סריקת רשתית מהירה בדירת הדייט, ומיד יכולתי לאבחן מי האדם שעומד מולי. את עמי, איש מחשבים בן ארבעים ושלוש, גנזתי אחרי שני דייטים מוצלחים ברגע שנחתנו בדירתו המוזנחת, נטולת הספות בסלון והמיטה הזוגית בחדר השינה.

"אני ישן על מזרן על הרצפה כי ככה נעים ונוח לי," הסביר בעודו מציע לי חלב, שמזג לכוס חד־פעמית, כי "השתייה הקלה בדיוק נגמרה." וגם קפה לא היה לו, "ואין לי ארון בגדים כי רוב הזמן אני נמצא בנסיעות עבודה לחו"ל ומעדיף שהכול יישאר במזוודה."

שמתי אותו במזוודה וירטואלית ועשיתי לו "שלח את עמי".

עם אמיר, רופא עיניים גרוש טרי ונטול ילדים בן שלושים ותשע, היה די מוצלח במשך עשרה ימים שכל ערב מהם העברנו בדירתי, למרות שמשהו באישיותו האנמית לא היה מפוענח. הוא היה נקי מדי, משעמם מדי, ובעיקר יותר מדי בסדר. כמו דף חלק וישר שמעולם לא שירבטו עליו מילים. רק כאשר עשיתי סיור קצר בדירת המיליונים המעוצבת, הלבנה והעשירה שלו במתחם בזל, הבנתי הכול לגביו. הדירה היתה לבנה, משעממת ונטולת אופי. כמוהו. האיש חי בהכחשה ובהדחקה לגבי חייו. לא היה בדירת הדופלקס זכר למשהו אישי. לא תמונה על המקרר, לא תצלום משפחתי על הקיר, אפילו לא שֵם על הדלת. הספרים והדיסקים הוסתרו מאחורי דלתותיהם של ארונות לבנים, גדולים ואטומים של אדם אטום, נטול דעות עצמאיות, ובעיקר משעמם מדי.

עיפעפתי אותו מחיי.

"נו באמת, אלי," יניב השמיע אנחה מסתלסלת, שהזכירה לי את הקולות שאמא שלי מייצרת בימים הנוראים שלפני החגים, ועיקם את שפתיו בזמן שסיפרתי לו בהתלהבות על תיאוריית הדירתולוגיה שפיתחתי. תהיתי אם אפשר לרשום עליה פטנט או להוציא ספר קואוצ'ינג חדש, שיסחף אחריו המוני רווקות נואשות ברחבי העולם ויהפוך אותי לגורו לענייני רווקות. לפחות שיֵצא לי משהו מכל הבאסה הזאת. "את חייבת להפסיק עם המשחקים הילדותיים שלך. זה לא יקדם אותך לשום מקום משמעותי. מה זה משנה באיזו דירה גר הדייט שלך, כמה חדרים יש לו וכמה פעמים בחודש הוא מנקה את הבית?" המלצרית שפינתה את ארוחת הצהריים הספונטנית שאכלנו במסעדת הפועלים הוותיקה שבנחלת בנימין, האטה את קצב פינוי הצלחות כמי שמבקשת לצותת לתוכן השיחה. זה היה הסימן בשבילי שהדירתולוגיה היא סוג של סטארט־אפ. יניב ביטל את ההתלהבות שלי ואמר שמדובר בעוד מלצרית נלהבת, שזיהתה אותו מהטלוויזיה ורצתה בסך הכול לשאוף אדי כוכבות.

"רואים שעבר יותר מדי זמן מאז שהיית רווק. אתה לא מבין מה קורה שם בחוץ. אנשים חיים בנתק מהמציאות של עצמם. נפגשתי עם בחור בן שלושים ושבע שחי עם שתי שותפות וכלב. איזה עתיד אמור להיות לי עם גבר שרגע לפני גיל ארבעים לא מסוגל להחזיק דירה שכורה לבד?"

"מחירי הנדל"ן בתל אביב גבוהים," ענה ביובש ובאדישות, "העם דורש צדק חברתי, זוכרת? את בעצמך גררת אותי להפגנות המחאה ההיא."

"פגשתי שחקן שמופיע ערב־ערב ב'הבימה', בתפקיד ראשי, אבל חי בדירת חדר מעופשת בדרום תל אביב," ניסיתי לנפץ לו את תיאוריית מחירי הנדל"ן. "תבין שזה לא קשור לכסף, זה קשור לדפיקוּת. רוב הגברים בגילי כבר גרושים עם שני ילדים ואקווריום עמוס דגי גוּפּי ותקועים נפשית. תודה רבה לך על האתגר, היה לי נחמד מאוד להעביר את הזמן בניסוי החברתי הקטן שלך, אבל אני פורשת ממנו בשיא. אני לא זקוקה לאולטימטום כדי למצוא בעל, ואל תאיים עלי בתא משפחתי עם הומו, כי זה לא מפחיד אותי. להפך, זה אפילו קוסם לי יותר מרגע לרגע. רוב ההומואים שהכרתי יודעים ליהנות מהחיים ומצליחים לנקות את הדירות שלהם מדי פעם." בזמן שניסיתי לשבור את הכלים, יניב היה עמוק עם הראש בתוך מכשיר הטלפון החדש, שקיבל במתנה ממחלקת וי־איי־פי של אחת מחברות הסלולר תמורת דיל הגעה לכל המסיבות המתוקשרות שלהם.

"לא מנומס להתעסק בטלפון שלך בזמן שיחת נפש," הזכרתי לו את כללי הנימוס שהיה טורח לדקלם לי בכל פעם שהתעסקתי עם האפליקציות שלי.

"עופר אלמוג," הוא אמר, בעודו מציג לי את מספר הטלפון של אחד הרווקים המבוקשים של ישראל, לפחות על פי רשימת "הפנויים הלוהטים" האחרונה של איזה מגזין בידור שקוראות נערות מתבגרות.

"מה איתו?" שאלתי.

"הוא בוגר ומגובש, רוצה להקים משפחה, ויש לו דירה מעוצבת ברמת השרון אבל לא נטולת נשמה."

"אני שמחה בשבילו," אמרתי. יניב רוצה שאפסיק לשחק משחקים ואהיה יותר נחושה? אז הנה, אני נחושה להפסיק עם המשחק הזה.

"קחי את המספר שלו, תתקשרי אליו ותגידי לו שהפניתי אותך. אני אשלח לו הודעה מקדימה. הוא אחד האנשים היותר נחמדים שיצא לי להכיר בתעשיית הבידור. מאוד מחובר לקרקע, מתעב פוזה ונואש לאהבה אמיתית. הוא חמד של בחור. באחריות מלאה."

"אני לא מקבצת נדבות שמתקשרת לגברים כדי שיצאו איתה."

"אז הוא יתקשר אלייך!" נחר בבוז יניב.

"הבן אדם הזה הוא על־אנושי. ראית את החזה שלו? הוא יותר מפותח משלי," מיהרתי לגגל תמונות שלו באייפון שלי. "אני לא אצא עם מי שהוכתר בגיליון ראש השנה האחרון של 'לאשה', ואני מצטטת: 'הגבר הישראלי האולטימטיבי'."

"אני לא מבין אותך," הוא שאג, "זאת תיאוריה חדשה? אידיאולוגיה? תנועת מחאה?"

"עיקרון מנחה לחיים. אני לא יוצאת עם מישהו שנראה יותר טוב ממני. נקודה. חוץ מזה, זה גובל בחוסר אחריות חברתי ממדרגה ראשונה לשדך בין שני אנשים זרים רק בגלל שהם פנויים. במיוחד אם גם שניהם על סף גיל ארבעים. זה בדיוק כמו להפגיש בין שני הומואים פנויים רק בגלל ששניהם במקרה הומואים, בלי לבדוק התאמה שכלית או מינית. זה כאילו שאתה אומר לנו, 'הַיי, פגומית, תכירי את מר לא משהו."

יניב מילמל משהו על זה שאני דפוקה, שרוטה, ונדמה לי שגם המילה "מטומטמת" התגלגלה שם, ומיד חזר להתעסק בחיוג מהיר לעופר אלמוג ובקידום דייט עם "בחורה מדהימה שכל גבר חולם עליה".

"הכול סגור. בשבת, בשעה תשע בערב, עופר יאסוף אותך מהבית שלך," הוא עידכן אותי אחרי שסיים את השיחה.

"לא, יניב, זה מחר," הנפתי את ידי במחאה, נזכרת תוך כדי שכדאי שאעבור אצל השכנה הקוסמטיקאית לפני מחר בערב. אבל זה לא הרשים את מי שמורגל להתנגדות הקבועה של לקוחותיו, המסרבים להתמסר למשימות האימון ההזויות שלו, שכוללות משחקי תפקידים וכתיבת יומנים אישיים.

 

"אל דאגה, נכין לך כרטיסיות על מה לדבר איתו, ובעיקר על מה לא לדבר במהלך הדייט. אלי, את תהיי מצוינת. עופר מחפש אישה מהיישוב. הוא הכי לא ברנז'אי שיש והכי לא עושה עניין מהקריירה שלו. את תמותי עליו."

כמו תמיד, יניב צדק. הוא רק טעה לגבי עניין המוות.

ביג לייק לליידי לייק - סלונההרשימה שלו: תחנות תרבות עם יובל אברמוביץ' (NRG)הלוחשת לספריםראיון עם איריס קול: 'ליידי לייק' - יובל אברמוביץ' הוציא ספר חדש ונשי: "נשים הן הרבה יותר עשירות"

שם (חובה)

דואר אלקטרוני

נושא

תוכן ההודעה