פורסם על-ידי

לכתבה המלאה לחץ כאן

 

ב1.5.2011 הצבתי לעצמי עשר משימות לביצוע תוך 400 ימים. להתחטב, לפגוש את אופרה וינפרי, ללמוד שפה זרה, לשקם הומלס ולהקיף את אוסטרליה הן רק חלק קטן מהרשימה שלי. בינתיים מאות אנשים הצטרפו למסע וכתבו רשימות משלהם (כאן). בלוג “הרשימה” מתעד את מסע הכיבושים, ההצלחות, הכשלונות ובעיקר את המחשבות שלי. אם נחשפת ל”הרשימה” רק עכשיו אני ממליץ לך להתחיל את המסע על ידי הקלקה כאן. להזמנת הרצאה על הגשמה עצמית באמצעות רשימה ניתן ליצור קשר באמצעות כפתור ה”צור קשר”. קריאה נעימה!

5.2.11

273 ימים חלפו,  נותרו עוד 127 ימים לביצוע הרשימה

ב1.5.2011 פתחתי את בלוג “הרשימה” ופרסמתי את הפוסט הראשון (כאן). תוך שבוע, הודות לפייסבוק, טוויטר ושאר רשתות חברתיות המסייעות בהפצת בשורה וירטואלית קראו את הפוסט הראשון כ-5,000 אנשים. באופן די מהיר הצטרפו עוד ועוד אנשים מישראל ומרחבי העולם ומאות תגובות ובעיקר רשימות נשלחו אליי על מנת שאפרסם אותם לצד הרשימה שלי. יותר ויותר אנשים שנחשפו לרשימה החלו לעזור לאנשים בהגשמת רשימת החלומות / משאלות שלהם ואין יום שעובר בלי שאקבל עדכון מעוד מישהו שעשה וי ברשימה שלו.

הכוח של ההמון נתן לי כוח להגשים לאט לאט את הרשימה שלי. גם התקשורת שהתעניינה בארץ ובעולם נתנה לי את הכוח. התחלתי להתקרב למטרות שלי. ביקרתי במשרדים של אופרה וינפרי בניו-יורק, חברה אוסטרלית שהכרתי דרך הבלוג הזמינה אותי להתארח אצלה בחינם, רבים הציעו לי את עזרתם בדרך לגוף עמוס קוביות ועשיתי וי על משימת הריצה שלי וזו רק רשימה חלקית.

 

שלל הפתעות נחתו עליי מאז שהבלוג יצא לדרך. הזמנות להרצאות על הרשימה, מפגשים עם אנשים מעניינים שעוסקים בתחום הקואצינג’ בארץ ובעולם, חברויות חדשות, הצעה לכתיבת ספר על המסע האישי שלי ועודד. הבלוג הביא לי לא מעט מתנות עליהם כתבתי כאן.

אבל אז קרה הלא צפוי: התעייפתי. באמצע הדרך אזל לי הדלק. שילוב של שחיקה, עבודה יומיומית וחוסר גיוון. קצת כמו ללכת לחדר כושר “ברעל” ואחרי שלושה חודשים להפסיק מחמת המיאוס. היו גם גורמים נוספים שהתישו אותי ובין השאר “תקלה חמורה” שהתרחשה בחיי. אנשים טובים ניצלו את אמוני ומעלו בו באחד מעסקיי ונאלצתי להגרר לדיונים משפטיים שסחטו ממני כל טיפה של כוחות, זמן ואנרגיה נפשית במשך שלושה חודשים. בסופו של יום ניצחתי במאבק והחיים שלי שבו למסלול בעוצמה כפולה מזו שהייתה לפני. הוצאתי את הגורם השלילי מחיי והסביבה חיבקה ועזרה לי. אחרי כל השבועות שחלפו התעוררתי בכדי לגלות שבזמן שתשומת הלב שלי הוסטה, רכבת “הרשימה” ירדה מהמסילה ולא הצלחתי לעלות עלייה בחזרה. היא דהרה מהר מדי ובלעדיי. עשרות רשימות מרחבי העולם שהיו צריכות להיות מוזנות לבלוג נתקעו אצלי ואיבדתי קשר למשימות שלי.

שלל מחשבות עלו לי בראש: נכשלתי? האם עליי להתחיל מהתחלה? למה חלק מהדברים זרמו וחלק נתקעו? כמה לדברים החיצוניים שקורים בחיי יש השלכה על מהלך החיים המפוקס שלי? שלל שאלות וגם תשובות הגיחו אבל אז גם חיללו כמה תובנות באשר לרשימות. את חלקן גיבשתי במהלך המסע הארוך שעברתי ובשלל ההתכתבויות עם אנשים זרים ובהרצאות הרשימה והתובנה העיקרית שהבנתי מהמסע שלי הוא שמשימה יכולה להתגשם רק אם נורא נורא רוצים אותה. כמעט בצורה נואשת. בלי שום היסוס ולבטים. בלי שום חשש ופחד מהסביבה, מתגובות ומחשבון הבנק. והדבר הכי חשוב: המשימה חייבת להיות שלך ורק שלך. על אחרים אין לנו יכולת שליטה.

לא פעם נתקלתי ברשימות של אנשים שכתבו במהלך הרצאת ‘הרשימה’ שהם רוצים שהילד שלהם ילמד באוניברסיטה, שהבת שלהם תעבור לבית גדול וכל מיני דברים כנים אך שקשורים לאחרים. אין לנו שליטה על החיים של האחרים. זאת גם הבנתי כשניסיתי לשקם חיי הומלס ולהוציא אותו מהרחוב. פעמיים בחיי ניסיתי לעשות זאת. פעם אחת באופן מקרי ובפעם אחת באופן מכוון במסגרת “הרשימה”. תיעדתי את זה כאן. בשני המקרים, אחרי תקופה של מספר מפגשים נתקלתי בחוסר שיתוף פעולה מהצד השני ובהעלמות. אם את עצמנו אנחנו בקושי מצליחים להניע לפעולה בטח שמדובר במשימה מורכבת וקשה על אחרים. אם כך משימת שיקום ההומלס צריכה לצאת מחיי. אולי במסגרת אחרת ובפעם אחרת זה יקרה.

 

גם שאר המשימות נתקעו ועלו על שרטון. קחו לדוגמא את משימת אופרה וינפרי. כל מילה מיותרת: אני רוצה לפגוש את האישה! צייצתי לה בטויטר, שלחתי לה ולכל עובדיה מיילים, כתבתי לה מכתב אישי ושלחתי אלייה הביתה, צילמתי קליפים, הגחתי למשרדים שלה בניו-יורק ופיזרתי מכתבים אישיים לכל עובדיה וגם לא. במילים אחרות: ניג’סתי. אבל בחינניות J ואז פתאום עלתה בי הארה: אתה חייב לשנות אסטרטגיה. משהו לא נכון בדרך או בגישה. אולי אתה פועל בחינניות אבל אולי הצד השני רואה זאת כאובבסיביות. אולי אני לא מנומק? אולי אני לא ברור? אולי אני לא מגיע לאן שאני צריך? את המשימה הזאת, לדוגמא, אני לא מתכוון למחוק מהרשימה שלי אבל אני בהחלט הולך לבנות לה אסטרטגיה.

בסופו של דבר, הבנתי שאני צריך להתאפס על עצמי. אם נחזור לדוגמת חדר הכושר זה אומר שאני צריך למכור את המנוי שלי ולהתרענן בחדר כושר מחודש שיגרום לי לצאת מהבית. החלטתי להתחיל את הרשימה שלי מחדש. לא, לא! לא לגמרי מחדש אבל לערוך בה תיקונים. ולא, אני לא רואה בזה כשלון ולו רבע כשלון אלא כיוונון ודיוק בדרך להגשמת המטרות והמשימות שמרכיבות את החלומות שלי.

לא פעם אני נשאל בהרצאות על ידי כותבי רשימות חדשות “ומה אם אכשל?” או “מה אם אצטרך עוד ימים?” או “ואם ארצה להחליף משימה?”. “אז תחליפו, תשנו, תאריכו, תוסיפו”, אני משיב, “תעשו מה שאתם רוצים. זה בסך הכל משחק חמוד שמוסיף פלפל בחיים ומקרב אותנו להגשמה”.

שלל תובנות נכנסו לראשי בשבועות האחרונות והמרכזית שבה היא שאני צריך לאפס את הרשימה שלי, לסדר אותה מחדש, להפוך חלקה לריאלית יותר ולאישית יותר ולחשוב על אסטרטגיה מחודשת.

אני הולך לכתוב את הרשימה שלי מחדש וחוזר בקרוב עם רשימה מעודכנת. ואם גם אתם רוצים לכתוב רשימה משלכם – הנה ההסבר איך לעשות זאת.



הגיבו לפוסט