פורסם על-ידי

לכתבה המלאה לחץ כאן

 

ב1.5.2011 הצבתי לעצמי עשר משימות לביצוע תוך 400 ימים. להתחטב, לפגוש את אופרה וינפרי, ללמוד שפה זרה, לשקם הומלס ולהקיף את אוסטרליה הן רק חלק קטן מהרשימה שלי. בינתיים מאות אנשים הצטרפו למסע וכתבו רשימות משלהם (כאן). בלוג “הרשימה” מתעד את מסע הכיבושים, ההצלחות, הכשלונות ובעיקר את המחשבות שלי. אם נחשפת ל”הרשימה” רק עכשיו אני ממליץ לך להתחיל את המסע על ידי הקלקה כאן. להזמנת הרצאה על הגשמה עצמית באמצעות רשימה ניתן ליצור קשר באמצעות כפתור ה”צור קשר”. קריאה נעימה!

3.11.11

187 ימים חלפו,  נותרו עוד 213 ימים לביצוע הרשימה

זהו! עשיתי את הוי הראשון ברשימה שלי. מאתיים ימים אחרי שיצאתי לדרך עם הניסוי ששינה את חיי, הכיר לי אנשים חדשים מסביב לעולם, פתח בפני צוהר לעולם ההרצאות, צ’יפר אותי באין סוף חוויות והגדיל משמעותית את ההכנסות שלי – סימנתי את הוי הראשון והמיוחל על משימת ריצת הלילה של נייקי.

 

במקור לטובת מי שלא עקב אחרי הבלוג מיומו הראשון המשימה הראשונה שלי הייתה: להתחטב ולייצר קוביות בבטן. בדרך הארוכה שעברתי ובעיקר במפגשים שלי עם מאמני כושר וריצה ודיאטנית שפרסו עליי את חסותם (תודה ענקית לכם!!!) הבנתי שיהיה יותר פשוט להביא את השלום לישראל מאשר להפוך לחיקוי דהוי של מייקל לואיס. האמת היא שמעולם לא באמת היה בי רצון אמיתי להיות איש קוביות ובסך הכל רציתי למתוח את הגבולות של עצמי. ואולי זו הייתה המיני בעיה בהגשמת המשימה? חוסר רצון של ממש. במהלך הדרך הבנתי שמשימות חייבות להיות צורך אמיתי של האדם ובעיקר שיעד ריאלי יותר הוא הגיוני יותר לביצוע והגשמה (למרות שהדיאטנית הנוקשה שלי עדיין חושבת שעם עוד קצת מאמץ והקפדה על הפה אוכל להגיע גם לקוביות במאתיים הימים שנותרו).

 


 

במהלך הריצה הארוכה והמתישה (10 קילומטרים!!!) שרצתי ביום שלישי האחרון היה לי הרבה זמן למחשבות עם עצמי. “למה אתה עושה את זה לעצמך?!”, הייתה המחשבה העיקרית שקפצה לראש יבכל פעם שהגוף איים לקרוס אבל גם היו מחשבות מחזקות על הגשמה עצמית שנתנו לי את הכוח שלא להתמוטט באופן סופי על האספלט של תל אביב . ריאליות היא ללא ספק אחד הפרמטרים החשובים לביצוע משימות.

לאורך הימים שעברו נתקלתי באינספור רשימות של אנשים שכתבו לי ובהם רשימות עם חלומות להיות דוגמנים, לקנות וילה ושאר משימות שנעות בין גבול החלומות לפנטזיות. לחלום זה מעולה אבל צריכים גם להיות ריאלים. אני בטוח שכשהרצל אמר “בבזל יסדתי את מדינת היהודים” הוא לא היה רק חוזה או הוזה אלא ידע בדיוק על מה הוא מדבר ונסמך על מידע פנימי שסלל לו ולנו את הדרך. הייתה לו תוכנית פעולה ברורה. רוצים וילה בסביון? מצוין. תקרעו את עצמכם בעבודה ותכנסו לעולם העסקים. ככה קונים וילה בסביון והמטרה צריכה להיות “גלגול כספים” (או לחלופין להתחתן עם זקן מט למות כפי שהבנתי מנשות “מעושרות” החלולות) רוצים להיות כוכבי קולנוע? תתחילו קורס משחק. עכשיו!

חבר אמר לי השבוע בחצי הומור: “אני נצמד אלייך כי אם מישהו מבין שנינו יהיה מיליונר, זה בטח תהיה אתה”. אני רחוק מלהיות מיליונר אבל בהחלט לא סובל ממצוקה קיומית. מצד שני, כסף מעולם לא הייתה מטרה מוצהרת בדף הרשימות שלי. העשייה וההגשמה העצמית, לעומת זאת, כיכבו תמיד ברשימות שלי והן, באופן טבעי, הניבו לי הכנסות שהולכות וגדלות.

 


 

אחורי הקלעים של יום שלישי האחרון היו דרמטיים לא פחות מהריצה עצמה. אני נמצא בימים אלו בהליך משפטי ונלחם על עתיד אחד מעסקיי. הדבר הזה שואב ממני את מרבית האנרגיות, תשומת הלב ואת מרבית הזמן הפנוי שלי. ביום שלישי האחרון הייתי תקוע בדיון משפטי ארוך כך שהגעתי לאירוע הריצה חמש דקות לפני שהחל כשאני נטול חולצת הסטיק-לייט הזרחנית שחולקה מבעוד מועד. זה היה עניין של שניות שהייתי מפספס את ההזנקה ודוחה את המשימה לשנה הבאה.

על הריצה אין הרבה מה להרחיב. במילה אחת: סיוט! שעה ו14 דקות לקח לי לסיים את מקצה הריצה (הזמן הממוצע של מרבית המשתתפים המאומנים והחטובים היה 50 דקות) אבל מה שהחזיק אותי כל הדרך, כולל ברגע שבו רציתי להקיא, למות, להתמוטט על האספלט וללכת לישון הייתה הידיעה שחתמתי חוזה עם עצמי וגם שיש לי קהל קוראים וחברים שמצפים לראות את הוי הראשון ברשימה שלי.

 


 

כן, הידיעה שיש קהל המציץ עליי דרבנה אותי להמשיך. העולם, כך גיליתי במהלך מסע “הרשימה”, מתחלק לשתי קבוצות של חולמים: אלו שחולמים בראשם, בשקט ובדממה ונבוכים לחלוקת את החלומות שלהם (“אוי, זה מביך שידעו שאני חולם ללמוד משחק”) ואלו הצועקים בקול רם וברור את החלומות שלהם, מצהירים עליהם לכל הסביבה ומסתכנים בהתבזות ולעג. הקבוצה השנייה, כך גיליתי, מרוויחה בסופו של דבר בענק. זה מוכיח לי את עצמו בכל פעם מחדש. ככל שאתה מפיץ את החלום שלך ליותר אנשים יש יותר סיכוי שתפגוש במעלה הדרך מישהו שיוכל או ירצה לסייע לך או לחלופין מכיר מישהו או משהו שיכול לעזור.

אני יוצא לפגרה של כמה ימים מענייני “הרשימה” על מנת לאושש את הגוף וחוזר בקרוב בפול אנרגיה למשימה הבאה!!! ברעל! עוד תשע משימות למאנייק!!! עוד מאתיים ימים לרשימה. רגע, זה אומר שעוד מאתיים ימים אני מתחיל רשימה חדשה???



הגיבו לפוסט