פורסם על-ידי

לכתבה המלאה לחץ כאן

 

ב1.5.2011 הצבתי לעצמי עשר משימות לביצוע תוך 400 ימים. להתחטב, לפגוש את אופרה וינפרי, ללמוד שפה זרה, לשקם הומלס ולהקיף את אוסטרליה הן רק חלק קטן מהרשימה שלי. בינתיים מאות אנשים הצטרפו למסע וכתבו רשימות משלהם (כאן). בלוג “הרשימה” מתעד את מסע הכיבושים, ההצלחות, הכשלונות ובעיקר את המחשבות שלי. אם נחשפת ל”הרשימה” רק עכשיו אני ממליץ לך להתחיל את המסע על ידי הקלקה כאן. להזמנת הרצאה על הגשמה עצמית באמצעות רשימה ניתן ליצור קשר באמצעות כפתור ה”צור קשר”. קריאה נעימה!

7.7.2011

68 ימים חלפו, עוד 332 ימים למסע

במהלך השהות שלי, בשבוע שעבר, בנורבגיה ביליתי יום שלם בחברתו של עיתונאי מקומי. מטרת הנסיעה הייתה הכרות עם עמיתים פלשתינים בחסותם של עמיתים אמריקאים ונורבגיים. במסגרת עשרה ימים של פעילות אינטנסיבית דיברנו על המצב במזרח התיכון אבל גם לא מעט על עצמנו ופועלנו במקומות מהם הגענו. בזמן שהפלשתינים, האמריקאים והישראלים דיברו על עצמם ופועלם הנורבגי הסתפק במשפט וחצי על פועלו. באחת מארוחת הצהריים פרשנו לטיול סביב אגם החווה בה התקיימו המפגשים והנורבגי אמר לי: “אני קצת מקנא בכם, תושבי המזרח התיכון, שיש לכם את הבטחון העצמי לדבר על עצמכם ולספר על העשייה שלכם מבלי להיות נבוכים. הייתי מאוד רוצה לדבר על עצמי אבל הבעיה שבתרבות שלנו חינכו אותנו על פי החוק של ינטה שאומר שאסור לנו לדבר על עצמנו ולגרום לאנשים להרגיש נחותים”.

חוק ינטה (לערך ויקיפדיה כאן) נגזר מתוך ספר נוורבגי שפורסם בשנת 1933 וכבש במהירות את מדינות סקנדינביה והשפיע עליהן עמוקות. בתוך עלילת הספר שזורים כללי התנהגות המצופים מהחברה באותם הימים. אותם חוקים הפכו, ברבות הימים, לקוד התנהגות סקנדיבי שמאפיין את תושבי האזור המבוגרים עד היום וחלק מהצעירים שמנסים לשנותו ולמרוד בו. חלק מכללי ההתנהגות הם: “אל תחשוב שאתה משהו מיוחד”, “אל תחשוב שאתה טוב כמונו”, “אל תחשוב שאתה חכם כמונו”, “אל תשכנע את עצמך שאתה טוב מאחרים”, “אל תחשוב שאתה יותר חשוב מאחרים”, “אל תחשוב שאתה יכול ללמד אחרים” ועוד. “אלו משפטים מסרסים להתחנך עליהם”, נחרדתי, “עדיף כבר להתאבד ולסיים את החיים אם אסור לך להפיץ את הדעות, המחשבות והעשייה שלך”. “אני מסכים איתך”, אמר החבר הנורבגי, “ואנחנו מנסים להשתחרר מקוד הנימוס הזה”.

 

 

 

מתושבי האגם באוסלו

 

 

 

השיחה הלכאורה תמימה הזו גרמה לי להרהר בנושא במשך ימים ארוכים. אני מאמין גדול בצניעות וענווה אך מאמין בו זמנית בהפצת האמת הפרטית והעשייה לעולם. בקול הכי רם שיש. אם מישהו נבוך או מקנא בעשייה של אדם אחר הוא זה צריך לעשות חשבון נפש עם עצמו ולא האדם העושה. אם כולם בעולם היו חיים על פי חוקי הינטה לא היו לנו סרטי קולנוע, ספרים, תיאטרון, מופעי סטנדאפ, בלוגים או פייסבוק. אחרי יומיים המשכנו את שיחתנו. הפעם הנורבגי כבר הרגיש בנוח לדבר על עצמו ועל עשר שנות קריירה הכתיבה והעריכה שלו באחד מהעיתונים הנחשבים בנורבגיה. “שקלת פעם לכתוב ספר?”, התעניינתי. “שקלתי. אבל אתה יודע. החוקים של ינטה מעל הראש שלי. לא אוכל להוציא ספר לפני שאדע שהוא מושלם”. אני מכיר עוד כמה אנשים שלא מוציאים את האומנות שלהם החוצה מכיוון שהם חושבים שהיא עדיין לא מושלמת. מסע חיי גילה לי שאין כזה דבר מושלם. תמיד יש מה לתקן. לפעמים אני מסתכל לאחור על דברים שעשיתי ואומר ‘אוי! הייתי עושה את זה אחרת היום’. אתמול, לדוגמא, קראתי את הפוסט הראשון של הבלוג וחשבתי לעצמי שהייתי משנה וממקד אותו. מצד שני, אני נאמן לאותנטיות שלי והחלטתי להשאיר אותו כפי שכתבתי והרגשתי בשעתו. מעולם לא הצטערתי על משהו שעשיתי גם אם היה גרוע במיוחד. רק ככה לומדים בעיניי.

יש לי מכר, בן חמישים, שעובד כבר שבע (!) שנים על ספר הבכורה שלו. כל יום מתיישב לכתוב ומתקדם בכמה שורות. מוחק, מתחיל מחדש, משנה, קופץ לסוף, להתחלה וחוזר חלילה. יום אחד ביקשתי ממנו לספר לי את עלילת הספר העתידי לצאת ביום מן הימים. העלילה הייתה מרתקת. אמרתי לו “אתה חייב לסיים כבר את הספר ולהוציא אותו לאוויר העולם. בקצב בו אתה עובד יתכן ולא תפרסם אותו בימי חייך”. “לא אוכל להוציא אותו עד שהוא לא מושלם”. מה זה מושלם בעצם? מי קובע מה איכותי ומי לא? קומץ מבקרים? התקשורת?  אנחנו?הרצון להיות מושלם הוא מסרס. אני, כמו רבים וטובים, מגדיר את עצמי פרפקציוניסט. בודק, חוקר, לומד, בוחן, משנה עד שמוציא את דבריי החוצה. במהלך השנים וחלק מתהליך התבגרות וגם כמה שיחות מחכימות עם אנשים חכמים למדתי להרפות ולשחרר. להבין שאין באמת דבר שנקרא מושלם ושעדיף לעשות ואולי אפילו להיות בינוני בדרך לשלמות. שלא תהיה אי הבנה: אני לא מעודד בינוניות. אני מעודד צמיחה תוך כדי עשייה.

זאת הסיבה שלא היה בי שום פחד, לדוגמא, לפרסם את ספריי “כאן יעל וייס, תל אביב” או “נא להתנהג בהתאם” ולעמוד מאחוריהם. אני לא מתיימר להיות א.ב יהושע ולא חולם על פרס נובל לספרות. אני שואף ללמוד ולהתפתח תוך כדי תנועה. אני מקווה לפרסם ספר אחת לשנה וחצי-שנתיים ולהגיע לתוצאה מושלמת בספר העשירי שלי. כך גם לגביי הכתיבה העיתונאית שלי, המשחקית, העסקית או כל תחום אחר בו אני נוגע. אין כזה דבר מושלם. למדתי להרפות ולשחרר. אין בי פחד לעשות ניסוי ותהייה לעייני אנשים. גם הבלוג הזה הוא מסע אישי וארוך בו אני לומד תוך כדי תנועה. כך, בעייני, צריכים לחיות את החיים. כמו שאמרו חכמים ממני: “לא לפחד כלל”.

 

 

 

לא מאיים על עמוס עוז אבל עומד בגאווה מאחוריו

 

 

 

ומה באשר למשימותיי?

הנסיעה לאוסלו פלוס שפעת ארוכה מנעו ממני להתקדם עם מרבית המשימות. מצד שני, הבלוג “מטייל” לו ברחבי העולם והרשתות החברתיות וחלק מהדברים קורמים עור וגידים מעצמם. כמות הרשימות שמגיע אליי עצומה (יש לי כרגע כחמישים רשימות מרחבי העולם שמחכות להזנה בבלוג) ופניות מאנשים רבים הרוצים לסייע. לרשימות בעברית – כאן ולרשימות באנגלית – כאן. ומה עם הרשימה שלכם?!? אשמח לפרסמה.

בימים הקרובים אתחיל ללמוד ערבית וצוות חדשות מהטלוויזיה מעוניין לתעד את משימת איתור ההומלס שמעוניין לצאת מהרחוב לחיים אחרים.

גם משימת הנסיעה לאוסטרליה מתגבשת עם שבעה לילות של אירוח מתושבים מקומיים שהיו נדיבים מספיק על מנת להזמין אותי להתארח בביתם. עליי להשלים את מספר הימים לשלושים בטרם אדרוך על היבשת האוסטרלית.

בגזרת הלא צפוי קרו דברים רבים ומשמחים ובין השאר הוזמנתי השבוע להרצות על החיים עם רשימה בפני קבוצת עובדים של האוניברסיטה הפתוחה. חששתי רבות לעמוד בפני 40 אנשים שנכפה עליהם לשמוע הרצאת בכורה ממישהו שחי על פי רשימות. ומה אם לא כולם יהיו בעניין? ומה אם יהיו ציניים? לשמחתי ההרצאה עברה בשלום תוך שיתוף פעולה מלא וחלק מהמאזינים אף ביקשו לשלוח את בני / בנות זוגם להרצאות נוספות כשיהיו. ויהיו! אלון גל הזמין אותי לדבר בפני מאמני בתי הספר לקואצ’ינג שלו, אחד מהבנקים הגדולים הזמין אותי לדבר בפני ההנהלה ובקרוב אקיים הרצאת פיילוט לכמה מחבריי על מנת לשפר את מבנה ההרצאה וההפעלות.

 

 

 

כותבים רשימות

כותבים רשימות

 

 

 

“הרשימה” שלי הגשימה לי חלום כמוס לעמוד בפני אנשים ולדבר על “הרשימה”. זה קרה הרבה יותר מהר ממה שציפיתי וזה, בעיניי, הכוח והעוצמה של המילים הכתובות והמדוברות.

שהנורבגים יחיו על פי חוקי ינטה. אני חי על פי החוקים של חיי. תצעקו את החלומות שלכם ומישהו כבר ישמע אותכם!

אהבתם את הבלוג? אשמח אם תפיצו את הבשורה ותמליצו עליו בדף הפייסבוק או בטויטר שלכם. אתם גם מוזמנים לחשוב על דרכים לעזור לי להפוך את המשימות שלי למציאותיות.



הגיבו לפוסט