פורסם על-ידי

לכתבה המלאה לחץ כאן

 

ב1.5.2011 הצבתי לעצמי עשר משימות לביצוע תוך 400 ימים. להתחטב, לפגוש את אופרה וינפרי, ללמוד שפה זרה, לשקם הומלס ולהקיף את אוסטרליה הן רק חלק קטן מהרשימה שלי. בינתיים מאות אנשים הצטרפו למסע וכתבו רשימות משלהם (כאן). בלוג “הרשימה” מתעד את מסע הכיבושים, ההצלחות, הכשלונות ובעיקר את המחשבות שלי. אם נחשפת ל”הרשימה” רק עכשיו אני ממליץ לך להתחיל את המסע על ידי הקלקה כאן. להזמנת הרצאה על הגשמה עצמית באמצעות רשימה ניתן ליצור קשר באמצעות כפתור ה”צור קשר”. קריאה נעימה!

5.9.2011 נכתב בניו-יורק

128 ימים חלפו, נותרו 272 ימים

אני אף פעם לא אומר ‘לא’. כלומר אני אומר ‘לא’ כשמציעים לי הצעות ממש מפוקפקות אבל במהלך השנים פיתחתי שכבת עור אסרטיבית המאפשרת לי לדחות דברים שאינם מעניינים ועדיין להמנע מאמירת ‘לא’. אני מאמין גדול מאוד בלהיות פתוח למה שמגיע אלייך ולא ממקום רוחני אלא ממקום ריאלי של מיקסום אפשרויות. לפני כמה שבועות, לדוגמא, קיבלתי שיחת טלפון מפתיעה מאישיות בכירה ומפורסמת. “בוא נפגש”, אמר בטלפון, “אין לי משהו קונקרטי אבל חשבתי שיהיה נחמד להכיר”. כן, זה היה מוזר כי רוב שיחות הטלפון או המיילים שמגיעים אלי מאוד מכווני מטרה אבל אני פתוח גם להצעות כלליות מתוך אמונה שאין לדעת לאן יוביל יום. בסופו של דבר, המפגש עם אותו מטלפן הוביל ליצירה משותפת שאנחנו עומלים עלייה בימים אלו. כך פחות או יותר אני חי. משיב לכל הפונים אליי במייל או בפייסבוק, מחזיר טלפונים להודעות מוזרות והזויות ולא פעם הכרתי חברים או יצרתי קשרים עסקיים בגלל ששמרתי על תדר פתוח לעולם.

את השיעור הראשון שלי באי שלילה למדתי ב”בית צבי”, בית הספר למשחק בו למדתי. במסגרת שיעורי אלתור עם השחקן דב רייזר בו היינו מדמיינים סיטואציות שונות והזויות (“אתה טייס שנוחת נחיתת חירום ופוגש באסקימוסי לראשונה בחייך”). הכל היה מותר במשחקים הללו מלבד דבר אחד: לענות בשלילה. שלילה הייתה הורגת את התרגיל. “רוצה לבוא לדוג איתי?”, ישאל האסקימוסי. “בוודאי”, ישיב הטייס. אחרת לא תהיה המשכיות. השיעור הזה מלווה אותי, כאמור, גם בחיים הפרטיים.

לפני שבוע קיבלתי טלפון ממערכת “ישראל היום” בה אני כותב ומראיין. “אנחנו רוצים שתטוס לניו-יורק לראיין את הצלם ספנסר טוניק. זה קורה מחר ואתה חוזר עוד שלושה ימים”. רק המחשבה על הטיסה הסיוטית הלוך ושוב לניו-יורק והג’ט-לג הצפוי עשתה לי מיגרנה. “מספיק שתנשום אוויר אחר ותעשה קצת שופינג”, ניסה חבר לעודד אותי אבל לא הייתי זקוק ליותר מדי עידודים. ישר קפץ ממני הטיפוס מנצל ההזדמנויות וחגג. אני נוסע לארצות הברית? אנצל את ההזדמנות על מנת לקדם את “הרשימה”. עשיתי זאת כבר בקאן, בלונדון, בנורבגיה ועכשיו אעשה זאת גם בניו-יורק.


 

כשנחתתי בעיר היה לי ברור שהמטרה העיקרית שלי היא להשאיר עקבות לאופרה וינפרי שמככבת באחת מעשר המשימות שלי. אחרי שהשגתי את כתובת המייל הפרטית של העוזר האישי שלה, קיבלתי את כתובתה הפרטית מגולשת בסיאטל וצפיתי בכמה מהתוכניות האחרונות שהוקדשו למפיקים שלה (תוך כדי צפייה רשמתי את כל השמות ופניתי אליהם בפייסבוק. כולם, אגב, ללא יוצא מן הכלל התעלמו מהמיילים שלי. ככל הנראה, הנחייה מלמעלה למטרידנים מסוגי :) ) החלטתי שהגיע הזמן לדבר האמיתי: להגיע למשרד של אופרה וינפרי. מצויד במכתב באנגלית וטקטיקה לא ברורה החלטתי לאתר את כתובת משרדי המגזין של וינפרי (0 מגזין), לעמוד בכניסה לבניין ולחלק לאנשים שנכנסים אליו, עותק מהמכתב המיועד לאופרה. אחרי תחקיר ואיתור הבניין ברחוב 57 פינת השדרה השלישית הבנתי שכולם נכנסתי ישירות עם המכונית שלהם אל תוך החנייה התת- קרקעית.

 

החלטתי לנקוט בטקטיקה חדשה, להכניס את המכתבים לתוך מעטפות (את שמות העובדים במגזין העתקתי מרשימת הקרדיטים האינסופית שמופיעה בעיתון עצמו), בניתי סיפור כיסוי שהגעתי מהמשרדים של רשתHBO  עם הזמנות למסיבת סוף קיץ וחדרתי אל תוך הבניין. זה היה יותר קל משדמיינתי. שומר עירני במיוחד אך רחוק מלהיות חשדן שאל אותי אם הבאתי דואר. “כן, למגזין של אופרה וינפרי”, השבתי. “קומה 36”, אמר ומצאתי את עצמי אחרי כמה רגעים בעמדת הקבלה של המגזין. משם כבר היה יותר מורכב להיכנס אז הסתפקתי ובלהעביר מאה מכתבים למאה עובדי אופרה וינפרי. זרעתי זרעים נוספים להצלחה.

עכשיו יש לי מאה שגרירים באו מגזין שעובדים בשבילי בהעברת המידע הלאה או לחלופין חושבים שאני אדם מטורף ואובססיבי. מה שהדהים והפתיע אותי הייתה הקלות שבה עשיתי את הדברים. בלי יותר מהמורות ומכשולים נכנסתי לקודש הקודשים. כל זאת עורר בי מחשבות שהכל אפשרי ועודד לעשות בביקור הבא שלי בארצות הברית מהלך זהה בגזרת חברות ההפקות והערוצים עם ספרים ותסריטים שלי. אני מניח שאני לא הראשון שמנסה לפעול כך אבל מניח שאני גם לא נמצא בין מאות אלפי אנשים ובכך היתרון. רובנו כל כך מפוחדים או נבוכים מלקחת סיכונים שעשויים להיות משתלמים. במקרה הגרוע יגידו לך ‘לא’. במקרה הטוב יפתיעו אותך בתגובה.

זהו עותק המכתב שהושאר למאה עובדים אופרה וינפרי ואופרה עצמה

Dear Oprah,

My name is Yuval Abramovitz, I am 34 years old and I live in Tel-Aviv, Israel.

Some three months ago I started an international blog in both Hebrew and in English called “The List”, whose purpose is to inspect and to put to the test the individual’s determination and inner strengths. I have set out to accomplish ten missions in 400 days. One of them is to meet YOU!

Yes, I’m very well aware of the fact that many people wish to meet you; after all you have been a source of inspiration to numerous men, women and children all over the world. However, I strongly believe that my case is unique and that it has an extra value.

When I was sixteen years old, following an accident, I became paralyzed. I was confined to a wheel chair and the doctors told my parents that I would never walk again. But I knew better! I knew that I will be up and about eventually; I had too many plans for the future!

At that time, I began to watch your show and became immensely influenced by it. I learned to appreciate your wisdom and radiating optimism. One of my most vivid memories is that of a program in which a certain woman advised the viewers to write down a diary daily and to thank God, each day, for five good things that had happened to them during that day. This guidance changed my life entirely! Two years after I was first told that I would not stand on my feet again, I started walking. The astonished doctors could only speak of me as a medical miracle.

Ever since that day, I allow nothing to stop me from achieving my goals, from doing exactly what I want to do! For the last eighteen years I have contributed regularly to several Israeli newspapers and journals. I am also an actor and I have participated in many TV programs. I am running several businesses, I lecture on journalism and the media and I am the author of two best-sellers in Hebrew.

Amazing things have happened to me since I have started my blog– some people helped me in fulfilling several dreams, others sent me e-mails with various useful information (such as the e-mail of Don, one of your assistants,  and your home address in Chicago). The most astounding thing is that people, from all over the world: Iraq, Australia the Netherlands, USA, Israel, Palestine, Norway, Ruanda and many other countries, have begun sending me their lists. People from various places, who did not know each other previously, now help each other to achieve their respective goals. This project has intrigued many people, and I am often invited to talk about my recovery and about “my list” and its 400 goals.

You Oprah, and if I may say so your impressive “heritage”, figure largely in my lectures. And one of my greatest dreams is to meet you, to ask you a couple of questions and mostly – to thank you personally for the change that you have introduced into my life.

ומה באשר לשאר המשימות?

משימת החיטוב מתקדמת יפה עם שישה קילוגרמים שנשרו ממני בשבועות האחרונים הודות למאמן ריצה,דיאטנית, כוח רצון, התמדה ורשימה.. בארצות הברית נחשפתי לדי.וי.די מטורף שכולם מדברים עליו (האמת ששבוע אחרי שהבלוג עלה לאוויר המליצה לי גולשת מארצות הברית). מבטיחים קוביות תוך שישים ימים. הניסוי יתחיל בקרוב. ב1.1.11 אעשה את הוי הראשון ברשימה שלי כשאשתתף בריצת הלילה של נייקי.

לימודי הערבית מתעכבים בגלל אילוצי עבודה אבל רכשתי ערכת לימוד עצמי ובינתיים התחלתי לעבוד בעצמי על הבסיס של השפה. סלאמתכ עליי!

פרסום ספריי באנגלית אפרופו ניצול הזדמנויות את השהות שלי בניו-יורק ניצלתי על מנת לרכוש את מדריך הוצאות הספרים האמריקאי שכולל את כתובת המיילים של כל הסוכנים והוצאות הספרים. גולשת אדיבה בבלוג מסייעת לי בימים אלו בתרגום פרקים נבחרים מ“כאן יעל וייס, תל אביב” ו”נא להתנהג בהתאם” ואני מתכוון לשלוח אותם הלאה במטרה למצוא הוצאה ראויה ברחבי אירופה וארצות הברית.

שיקום הומלס אני שומר על ההומלס שאיתרתי ומעוניין בשיקום. הקשר איתו לא יציב בשל היותו דייר רחוב שמשנה כתובת לעיתים קרובות

הקפת אוסטרליה כששבוע וחצי של אירוחים כבר סגור, אני עדיין ממתין ללילות נוספים של דלת פתוחה אצל אוסטרלים. אם הכל יהיה כשורה כנראה שאטוס ליבשת בפברואר

שאר המשימות ממשיכות להתבשל ובמקביל אני ממשיך להיות מוזמן להרצאות על “הרשימה” והגשמת חלומות. נפתחה לי דלת קסומה לעולם מרתק של הרצאות שלא תיארתי לעצמי שיקרה כל כך מהר. גם הרשימות מרחבי העולם ממשיכות לזרום אליי וכעת המשימה שלי היא למצוא זמן להשתלט על הכל.



הגיבו לפוסט