פורסם על-ידי

לכתבה המלאה לחץ כאן

 

ב1.5.2011 הצבתי לעצמי עשר משימות לביצוע תוך 400 ימים. להתחטב, לפגוש את אופרה וינפרי, ללמוד שפה זרה, לשקם הומלס ולהקיף את אוסטרליה הן רק חלק קטן מהרשימה שלי. בינתיים מאות אנשים הצטרפו למסע וכתבו רשימות משלהם (כאן). בלוג “הרשימה” מתעד את מסע הכיבושים, ההצלחות, הכשלונות ובעיקר את המחשבות שלי. אם נחשפת ל”הרשימה” רק עכשיו אני ממליץ לך להתחיל את המסע על ידי הקלקה כאן. להזמנת הרצאה על הגשמה עצמית באמצעות רשימה ניתן ליצור קשר באמצעות כפתור ה”צור קשר”. קריאה נעימה!

26.7.2011

86 ימים חלפו. 314 ימים נותרו למסע

מאז יצאתי למסע “הרשימה” אני מוצף במיילים מקוראים הכותבים, משתפים ומגיבים לרשימה. כל יום טומן בחובו לפחות עשרה מיילים מרגשים, משתפים ומחזקים. מיילים הגורמים לי להבין את שידעתי כל הזמן: כולנו חולמים וכולנו (גם אם לא מצהירים על כך בקול רם) מחפשים את הדרך. חלק מהכותבים שולחים אליי את הרשימות שלהם ומבקשים שאפרסם זאת כאן, אחרים מבקשים שלא אפרסם את רשימתם אך אביע דעתי ויש כאלו המציעים את גישתם להגשמת חלומות. אודטה, לדוגמא, כתבה על כך טור, איילת רון כתבה על שריר החלימה (שהפך להיות אחד הפוסטים הנקראים בבלוג) ולאחרונה הגיע אליי מייל מבחורה המציעה גישה משעשעת ובריאה להגשמת חלומות. שמה של הכותבת הוא רעות אומן-ברגמן ואת הרשימה שלה היא כבר פרסמה מזמן (כאן). לאחר שקראתי את דבריה, ביקשתי ממנה אישור לשתף אחרים עם גישתה. תהנו!

 

 

“מה שלומך? אני עוקבת בהנאה רבה אחרי “הרשימה”.

החלטתי לשתף אותך בדבר: אני רווקה ובספטמבר הקרוב אהיה בת 27. לפני 3 חודשים נרשמתי לאתר הכרויות. גם אני מחפשת אהבה וזוגיות. ולפי הקטגוריות המוצאות באתר “יחסים לטווח ארוך ונישואין”. יצרתי פרופיל מושקע- הפניות והדייטים זרמו- ועוד זורמות…. במקביל התחלתי ליזום בעצמי “צעדים ראשונים” במקומות בילוי ובסיטואציות שונות, נענתי לעזרתם של חברים שניסו “לסדר” לי מישהו. בהחלט אפשר לאמר שאני לא מחכה לצלצול בפעמון דירתי שבגני תקווה.

ב- 3 החודשים האחרונים יצאתי עם 12 בחורים שהכרתי דרך האתר, פגישות מזדמנות, המלצות החבר’ה. עם כל אחד מהם יצאתי בין פעם ל-3 פעמים….        ( לא הצלחתי להגיע לפגישה רביעית עם אף אחד מהבחורים. לעיתים זה נבע מהצד שלי ולעיתים מהצד השני) אני חייבת לציין שכל אחת מהפגישות נעשתה במקום אחר  עם בילוי מסוג שונה: יצאתי מהטריטוריה הנוחה והמוכרת לי, יצאתי לפגישות ספונטניות ולבילויים לא שגרתיים.

אני עדין פנויה. הסמיכות והצפיפות של כל ה- “לא” בין אם מהצד שלי ובין אם מהצד השני די קרובה- דבר שהביא לתסכול מספר פעמים.

ברגעי התסכול אני תמיד חושבת ונזכרת באותו המשל שיצרתי לעצמי- משל רכישת הרכב:

 

 

שלב 1- הגדרה של מה אנו מחפשים ובאיזה תקציב

שלב 2- סקירה של לוח מודעות וסימון מודעות רלוונטיות.

שלב 3- טלפונים- שומעים ומתרשמים בטלפון מבעל הרכב, דולים פרטים נוספים שאינם מופיעים במודעה ובמידה ויש עניין- קובעים פגישה.

שלב 4- רואים את הרכב: תעודות טסטים והישגים כאלה או אחרים, מקיפים אותו מבחוץ , מסתכלים אם יש שריטות/דפיקות, מתיישבים בפנים ובוחנים את מידת הנוחות, עושים נסיעת מבחן, מגבשים דעה עם אלו מהשריטות “אני מוכן לחיות”, לאלו ” אני אעשה אולי בהמשך קצת צבע ופחחות”.

שלב 5- פגישה שנייה בדיקה במוסך- חוות דעת מעמיקה יותר של איש מקצוע ובדיקה שהשסי תקין. (לחבלות פנימיות שאינן גלויות השפעה רחבה ומכריעה לטווח הארוך).

שלב 6- משא ומתן: האם יש עם מי לדבר? בד”כ מצליחים להוריד עוד אלפיים ש”ח מהמחיר המוצע, לפעמים מחליטים לקחת את הרכב במחיר המוצע כי הזדמנות כזו לא מפספסים.

שלב 7- זכרון דברים וסגירת עסקה.

אני מאמינה שמרבית השלבים שמופיעים כאן רלוונטיים ונכונים להגשמת מטרות ויעדים בחיים מכל תחום שהוא. מעבר לכך שילוב של משלים והומור בדרכנו להשגת מטרות ויעדים, הופך את המטרה לחווייתית מעניינת וכיפית. כי גם אם לא עמדנו במטרה,וזה עשוי לקרות, לפחות נוכל לדעת שצברנו נסיון, ושתמיד יהיה לנו על מה לצחוק בראייה לאחור

הרבה הצלחה עם המיזם המבורך שלך! רעות.

נ.ב.- אני ממליצה לך בחום לקרוא את הספר  “ההרצאה האחרונה” של רנדי פאוש- הוא דוגמה לאדם שסימן וי על מטרות בעזרת עבודה קשה, התמדה,תעוזה, יצירתיות, הבנת המציאות  ואופטימיות נצחית.

 

 

 



הגיבו לפוסט