פורסם על-ידי

לכתבה המלאה לחץ כאן

ב1.5.2011 הצבתי לעצמי עשר משימות לביצוע תוך 400 ימים. להתחטב, לפגוש את אופרה וינפרי, ללמוד שפה זרה, לשקם הומלס ולהקיף את אוסטרליה הן רק חלק קטן מהרשימה שלי. בינתיים מאות אנשים הצטרפו למסע וכתבו רשימות משלהם (כאן). בלוג “הרשימה” מתעד את מסע הכיבושים, ההצלחות, הכשלונות ובעיקר את המחשבות שלי. אם נחשפת ל”הרשימה” רק עכשיו אני ממליץ לך להתחיל את המסע על ידי הקלקה כאן. להזמנת הרצאה על הגשמה עצמית באמצעות רשימה ניתן ליצור קשר באמצעות כפתור ה”צור קשר”. קריאה נעימה!

 

24.5.2011

24 ימים למסע. עוד 376 ימים למסע….

אני אוהב להתבגר (לאו דווקא פיזית). אני שמח מכל חוויה טובה ורעה שעברתי בחיי. באופן ביזארי אפילו מעריך מאוד את הרגעים הפחות טובים. הם אלו שגרמו לי לצמוח הלאה. בהצגה המרגשת שמוצגת בתיאטרון “הקאמרי” ומבוססת על הספר “ימי שלישי של מורי” שואל עיתונאי בן שלושים המתאחד, לעת זקנה, עם מורו מהלימודים: “אתה מקנא בי שאני צעיר?” עונה המורה: “אתה צריך לקנא בי. אני הרבה יותר חכם ממך”. אלו מילים חכמות בעיניי. המילים המדויקות הן אלו:

מיטש (בן השלושים פלוס) מורי, העולם של היום שייך לצעירים. הם מאושרים הם מלאים בעצמם.

מורי (הזקן והגוסס) אתה טועה. אני מלמד אנשים צעירים. אני יודע כמה הם אומללים! הציונים שלהם, ההורים שלהם, האהבות שלהם. אצלם כל אכזבה היא סוף העולם. שמים יותר מדי דגש על הנעורים! אני לא קונה את זה.

מיטש אתה יכול לא לקנות אבל עדיין אנשים אומרים הלוואי והייתי צעיר בן עשרים, ולא, הלוואי והייתי זקן בן שבעים וחמש.

מורי אם אתה כל הזמן נאבק נגד ההזדקנות, תמיד תהיה אומלל, כי הרי ממילא תזדקן.אם יהיה לך מזל. העלים של העץ הם בשיא הצבעוניות שלהם רגע לפני שהם נושרים.

מיטש אתה רוצה להגיד לי שאתה לא מקנא בצעירים?

מורי לא, ממש לא.

מיטש אתה לא מקנא בי? בגיל שלי?

מורי גיל זה לא תחרות. בתוכי יש כל הגילים שהיו לי. אני יכול להיות ילד, כשזה נכון להיות ילד. ואני יכול להיות זקן חכם, כשמתאים להיות זקן חכם. למה אני צריך לקנא במקום שאתה נמצא בו? כבר הייתי שם. אתה צריך לקנא בי! יש לי יתרון של ארבעים שנה עליך! אני משיג אותך בארבעים שנה…

 

 

8ב

מתוך ההצגה “ימי שלישי עם מורי”

 

השבוע, חגג קרוב משפחה את יום הולדתו ה78. הוא ביקש מהאורחים שלא לקנות לו מתנה ובחר במקום זה להעניק למוזמנים ליום הולדתו מכתב קצר וקולע שכתב. החלטתי לצטט את דבריו הכה פשוטים אך כל כך מדויקים שנובעים מתוך ליבו ובעיקר מניעים לפעולה.

“לרגל יום הולדתי ה – 78 ברצוני לחלוק עמכם מספר מילים:

החיים הם מה שאתה עושה בהם.

כל דרך שאין בה מכשולים, לא מובילה לשום מקום.

כל החיים הם בחירה אישית שלך.

אתה המתלבט מה יהיה היום, מחר ועוד.

הבוקר טוב וערב טוב הינם נבואה לעתיד באותו יום.

אל תתפסו לבעיות האתמול ולא של היום, כי הזמן אוזל וחולף.

היום זה האתמול.

המחר זה היום.

“מה שלא בישלת בערב שבת, לא יהיה בשבת” אומרים בערבית וגם חכמנו בתלמוד.

בגילי החדש 78, אני ממשיך לכתוב ולעבוד יום יום.

אני ממשיך לעבוד ולא להישאר במיטה ללא פעילות.

אני ממשיך לרקוד, לקרוא ספרים, לראות סרטים והצגות וללמוד כל יום על משהו חדש ולכן אני מתעורר מוקדם.

החיים הם תמצית ממה שאתה עושה מהם.

כל דרך שאין בה מכשולים, לא מובילה לשום מקום.

תודה שבאתם לשמוח בשמחתי”.

 

 

במקרה או שלא (אני, אגב, מאמין שאין מקריות בחיים) נפלה עליי השבוע ערימת דפים מצהיבה מתוך קופסת ניירות שאני שומר מעל ארון הבגדים שלי. ומה הדף שמצא את עצמו צונח ישר אל מיטתי? טקסט שהייתי מחלק לפקודיי בצבא בסיום הקורס שלהם. טקסט שמדבר על העזה ולקיחת סיכונים. ומה מתאים יותר מטקסט כזה לבלוג על יעדים, משימות והגשמת חלומות?

לצחוק זה להסתכן בלהראות טיפש,

לבכות זה להסתכן בלהראות רגשן ורך,

ליצור קשר עם מישהו זה להסתכן במעורבות,

להתגלות ולחשוף את רגשותייך זה להסתכן בחשיפת יתר,

לגלות את רעיונותיך, חלומותיך ותשוקתך בפני אנשים,

זה להסתכן באובדנם,

לאהוב זה לא להסתכן שלא יאהבו אותך בתמורה,

לחיות זה להסתכן למות,

להראות חוזק זה להסתכן שלא יאהבו אותך בתמורה,

לחיות זה להסתכן למות,

להראות חוזק זה להסתכן בלהראות חולשה,

לעשות זה להסתכן בכשלון.

הסכנה הגדולה ביותר בחיים היא לא לסכן דבר,

האדם שאינן מסכן דבר, אינו מקבל דבר, אין לו דבר,

והוא אינו שום דבר.

יתכן והוא נמנע מסבל, צער, אבל הוא איננו למד,

הוא איננו גדל, הוא איננו חי, הוא איננו אוהב,

הוא מכר, איבד את החופש.

הוא עבד, כבול אל הביטחון, אסור על ידי הפחד

מכיוון שרק אדם שנכון לסכן מבלי לדעת את התוצאה – הוא חופשי



הגיבו לפוסט