פורסם על-ידי

לכתבה המלאה לחץ כאן

 

ב1.5.2011 הצבתי לעצמי עשר משימות לביצוע תוך 400 ימים. להתחטב, לפגוש את אופרה וינפרי, ללמוד שפה זרה, לשקם הומלס ולהקיף את אוסטרליה הן רק חלק קטן מהרשימה שלי. בינתיים מאות אנשים הצטרפו למסע וכתבו רשימות משלהם (כאן). בלוג “הרשימה” מתעד את מסע הכיבושים, ההצלחות, הכשלונות ובעיקר את המחשבות שלי. אם נחשפת ל”הרשימה” רק עכשיו אני ממליץ לך להתחיל את המסע על ידי הקלקה כאן. להזמנת הרצאה על הגשמה עצמית באמצעות רשימה ניתן ליצור קשר באמצעות כפתור ה”צור קשר”. קריאה נעימה!

 

בימים כתיקונים בלוג “הרשימה” עוסק בתיעוד המסע שלי להגשמת החלומות הפרטיים שלי. הקונספט מאוד ברור לי ואני מקפיד לכתוב רק על מה שרלוונטי לעניין. לאור הרגע ההיסטורי בו אנחנו נמצאים החלטתי להתגמש. החלטתי לנצל את הבמה הפרטית שלי להפצת הדברים שיש לי לומר. אם אתם מתחברים למילים אשמח שתפיצו במיילים, פייסבוק וטוויטר.

את השבוע האחרון ביליתי ברחובות ישראל. רצתי מצעדה לצעדה והצטרפתי לכל מחאה. הקמתי גם אוהל עם הכיתוב “מגדלי אברמוביץ'” ברוטשילד פינת בלפור ובזמני המאוד לא חופשי אני נמצא שם ומנהל שיחות על המצב עם אנשים. שומע, משכיל, מגבש דעה ומשמיע בחזרה. בכבוד. ראיתי השבוע את עוצמתם של האנשים במדינה. באחד הלילות, חמש מאות אנשים, ישבו במעגל במרכז שדרות רוטשילד והצביעו בשקט מופתי על נושאי המחאה.

בין לבין אני מקדיש זמן רב לציוצים וסטטוסים בפייסבוק בעניין המהפכה החברתית (כן, זו מהפכה ולא מחאה) שמתרחשת מתחת לאף שלנו וגודלת בקצב מסחרר מיום ליום. אני מוצא את עצמי עונה, משיב ובעיקר נלחם על דעת הקהל של כל מיני מורידי רוח מהמפרשים. “אנשים רעילים” אני מכנה אותם. לא מכיוון שהם אוחזים חץ עם רעל אלא בגלל שהם מרפים את ידינו. כולנו מכירים אותם, לא? “מה את יוצאת איתו? לא יצא ממנו כלום….”, “מה פתאום לעזוב את מקום העבודה שהתחלת לפני שנה? את סובלת? זה יעבור” וכו’. ברחובות הערים אני נתקל באנשים אמיצים שיוצאים לרחובות ונלחמים על הבית והעתיד שלנו. אבל בפייסבוק, מעוז הדמוקרטיה החדש של העולם, אני נתקל ביותר מדי אנשים סקפטיים (“אני כבר התייאשתי מהמדינה”), ציניים (“המחאה היא בסה”כ תירוץ לפסטיבל ואורגיות”) או אחרים שמנסים להפחיד אחרים בכך שמדובר במחאות פוליטיות בשליחות השמאל או גופים כלכליים.

השבוע, אישה יקרה ועיתונאית בעלת שם שאני אוהב ומעריך הפיצה מייל המוני על כך שמדובר במחאה שמאלנית וניסתה להוכיח מי באמת עומד מאחורי המחאה. זעמתי. בכזה אוסף גדול של קשקושים מזמן לא נתקלתי. שום דבר לא מבוסס. שלשול מילולי. סתם מייל שרץ לו והיא החליטה להריץ אותו לאלפי מכותביה מבלי לבחון אותו לעומק. השבתי לה שכמו שהיא בודקת ידיעה חדשותית אותה היא מפרסמת, רצוי שתצא לרחובות, תגבש דעה ואז תחליט. היא התנצלה ושלחה מייל תפוצתי שהמייל ששלחה לא מדויק. באותו ערב יצאה לרחובות תל אביב ואכן שינתה את דעתה. אגב, היא אשת ימין מובהקת. הצביעה ליברמן.

הבעיה היותר-חמורה שאני נתקל בה בימים האחרונים הם אותם אנשים שהמחאה “לא באה להם טוב” מאלף ואחת סיבות ולמרות שהם רואים ברחובות הערים עשרות אלפי אנשים ללא הבדלי  מין ודת, הם בוחרים להגיד שהם לא רואים כלום. שזאת מחאת השמאל, מחאת הסטלנים, מחאת הקשקשנים. שארגוני שמאל מימנו את האוהלים ושגופים עם אינטרסים נותנים כסף למפגינים. שהאוהלים ריקים ובכלל…

כל אלה לוקים בעיוורון חמור מאוד. עיוורון הטמטום. הם רואים את האמת בעיניים אבל מספרים לעצמם סיפור אחר ויותר חמור מזה מפיצים ברשתות החברתיות שקרים גסים. באותם האנשים אני נלחם. על כל הבל ובעיקר שקר אני מעלה תמונה או סטטוס. מוכיח שמה שקורה כעת בישראל הוא הכי אותנטי שיש. הדבר הכי אותנטי שראיתי בכל 34 שנות חיי. אני הצבעתי ציפי לבני אבל בו זמנית מתחבר ללא מעט אג’נדות ימין, רכשתי אוהל מכספי שלי ואני נמצא בו מחצית מהיממה. אותי לא קנו ולא יקנו.

 

 

 

 

 

 

 

 

אלו אנשים מסטולים והזויים?

 

 

 

 

 

 

 

 

כן, אנשים ישנים באוהלים. באמת.

נכון, המהפכה החברתית שמתרחשת מתחת לאפנו סובלת מחוסר מיקוד. לא ברור לגמרי מי המנהיגים ולא ברור לאן הולכים. אין דרישות ברורות. יש מיליון דרישות. בלגן. אז מה?!?!? גם הבת הקטנה שלי שחוגגת בקרוב שלוש שנים לחייה היא יצור לא ברור ומוגדר. אני עדיין לא יודע לאן היא הולכת והיא עושה לא מעט טעויות (כולל חיבה לציור על קירות). אני נותן לה לגדול ולצמוח. אכוון אותה בבוא העת. גם המהפכה החברתית הזו תתגבש עם הזמן. צריך אורך רוח וסבלנות. אסור להיכנע למיואשים, ציניים ושקרנים שכמובן ישמחו לרכוש מוצרי יסוד במחיר מופחת לאחר המהפכה. הם בטח יגידו “היינו חלק מזה” כשיחתמו על משכנתא נוחה יותר בזכות המהפכה. הם יספרו לילדים שלהם בגאווה על ימי המהפכה החברתית

המהפכה החברתית שאנחנו עדים לה היא לא מהפכה נגד השלטון. לפחות לא בעיניי. אין לי בעיה אישית עם בנימין נתניהו ולצערו הרב המהפכה פשוט נפלה על המשמרת שלו. ההזנחה הפושעת נגד אזרחי המדינה מתרחשת כבר עשרות שנים. אני רואה שלטים של “ביבי תתפטר” וזה צורם לי. מה האופציה שלי? ללכת הביתה? לחנך כל מחזיק שלט ושלט ולהגיד לו תחליף סלוגן. לא! התפקיד שלי הוא להמשיך להיות כוח מחזק למוחים. כן, גם לטרמפיסטים וגם לאלו המניפים שלטים לקידום זכויות האב, האם או החיות (כן, נתקלתי גם בזה). אתם יודעים מה? אני מאחל מעומק ליבי שבנימין נתניהו יצליח לערוך כמה שינויים דרמטיים ויישאר בשלטון. הוא לא ממש מפריע לי. הוא אפילו עשה כמה דברים טובים במהלך הכהונה שלו. חוץ מזה, לא נרוויח כלום אם הממשלה תיפול. למי נצביע? אין עדיין חלופה ראויה.

הגיע הזמן שהאזרחים במדינה הזאת יהיו קודמים לכל. אנחנו הכוח והמוח. די להשתמש בתירוץ “הביטחון”. בשנות קיומנו אגרנו נשק להשמדת כל כדור הארץ ומערכת השמש. נכון, צריך לתחזק את הצבא ולחדש מלאים אבל כמה? אם המדינה תחזיר בענק לאזרחיה האזרחים יעניקו בחזרה ובענק למדינה. יהיו פחות משתמטים, פחות תחמנות ופחות פשיעה. לאחרונה הייתי בנורבגיה שנחשבת למדינה הכי יקרה בעולם. המבורגר, צ’יפס וקולה במסעדה עולים 400 שקלים. כן, 400 שקלים. המדינה יקרה אבל מצד שני גם האזרחים מרוויחים בהתאמה. שוחחתי עם מורה מקומי שהתלונן, כמו אצלנו, על המשכורת הנמוכה. הוא מרוויח 25,000 שקלים “בלבד”. כשאשתו ילדה קיבלה שנה חופשת לידה. הוא קיבל שלושה חודשים. יש להם מיסים יותר גבוהים משלנו א-ב-ל הכסף חוזר במיידי לאזרחים. לרווחה. לתנאים. למה צריך לחכות לפנסיה על מנת ליהנות מהביטוח הלאומי?  בעברי הייתי נכה כתוצאה מתאונה והכסף שקיבלתי היה מעליב למרות שאני אזרח שומר חוק ומשלם את כל התשלומים בזמן.

 

הגיע הזמן להציב את האזרחים בראש סדר העדיפויות של המדינה. זה הלב של המחאה הנוכחית, למי שלא הבין אותה או מנסה לטשטש את העובדות שיהיו כתובות היטב בספרי ההיסטוריה של הדור הבא. אז לא הכול יושב בול במקום ויש כאוס ועוד יהיה כאוס הרבה יותר גדול. אולי גם תפרוץ אלימות. אז מה? מהפכות הן לא דבר נוח ונעים. אי אפשר לצאת להפגנה עם מזגן נייד ומגש סושי ביד. מזיעים ומתלכלכים. אתם אוהבים את המדינה הזאת? צאו לרחובות במטרה לשפר את העתיד שלנו פה. לצייץ ולבטל מחאה לגיטימית שמתרחשת בכל רחבי הארץ אפשר לעשות גם באלסקה. הרבה יותר קריר ונעים שם.  מי שאוהב את המדינה הזאת פשוט לא יכול להישאר בבית. להישאר בבית – זה פשע.

יובל אברמוביץ’ – אזרח ישראל

 



הגיבו לפוסט