משך שנים נדרשתי לשאלה “אז מה אתה בעצם?”

“תחליט כבר! אתה שחקן או עיתונאי? סופר או איש עסקים?”, “איך כתיבת ספרים קשורה להקמת חנויות עיצוב?”, “מה הקשר בין ראיונות למשחק?”, “אתה לא ממוקד!!!”, “למה אתה לא ממוקד?”, “אתה חלטוריסט”, “בן אדם לא יכול לעשות גם וגם וגם”.
אינסוף תיאוריות והסברים מלומדים שמעתי מאנשי העולם הישן (אלו שעובדים עשרים שנה באותו מקום עבודה) על העולם החדש והרחב אליו נולדתי. עולם בו ניתן לעשות גם וגם וגם וגם. ואפילו גם.
 
פעם סוכן שחקנים שייצג אותי לרגע, הסביר לי שאני צריך להקפיד יותר על המיתוג שלי. שאני “לא מספיק ברור לאנשים”. אז השבתי לו ש”אני לא בקבוק קולה או שוקולד פרה” ושאני מוותר על עניין המיתוג. בדרך ויתרתי גם עליו.

 

במשך שנים מצאתי את עצמי מגמגם לאנשים הסברים על מה אני באמת עושה. שחקן? הו, לא. זה טייטל דרמטי מדי שמגיע למשה איבגי או לששון גבאי שמתעסקים בזה מהבוקר עד הלילה. סופר? א.ב יהושע הוא סופר. גם גרוסמן. רם אורן לחובבי הספרות הקלילה. אני? אני עוד בתחילת דרכי (אם כי הספר השישי יצא לאחרונה). עיתונאי? יותר בכיוון של מראיין. איש עסקים? לא ממש. אבל בהחלט אוהב יוזמות ויזמות.

 

פעם, לפני הרבה שנים, הוצע לי חוזה עתיר ממון ותנאים באחד מהעיתונים הגדולים. זה היה מאוד מפתה לחתום עליו. התנאי שלהם לחוזה היה: ויתור מוחלט על עשיית דברים שאינם כתיבה בעיתון שלהם. אחרי כמה לילות נטולי שינה, החלטתי לחתום על החוזה ההוא. הייתי בן 28 והכסף סנוור אותי. חודשיים אחר כך המציאות זימנה לי מבחן בצורת הצעת עבודה בטלוויזיה. בעיתון לא הסכימו שאעשה טלוויזיה (למרות שמאחורי היה קילומטרז’ של עשייה במסך הקטן), רבנו, איימנו אחד על השני, השלמנו ובסוף התפטרתי. הרגשתי שאני לא יכול למכור את נשמתי לכסף. שאני חייב לעשות את כ-ל מה שאני אוהב לעשות. שדבר אחד מפרה דבר אחר. זה היה שיעור מאוד משמעותי עבורי.

 

בשנים האחרונות אני שומע פחות ופחות את השאלה “אז מה אתה בעצם?”. נראה לי שאנשים מתחילים להבין. שההתעקשות שלי ש”אפשר הכל” הניבה פרי. ומי שבכל זאת מתעקש על תשובה, מקבל אחת קצרה: “אני עובד בלהגשים את החלומות שלי”. כן, זה מה שאני. מגשים חלומות פרטי.

 

כשהייתי נער צעיר לא ידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול (למרות שפעם חשבתי להיות כבאי) אבל היה לי חלום אחד ברור: “כשאהיה גדול, יהיה לי יומן ובו אכתוב את לוח הזמנים שלי. כל יום יראה לגמרי אחרת מהיום שעבר”. ככה אני חי. כל יום נראה אחרת. יש ימים עמוסים יותר ויש ימים דלילים במיוחד. אני עושה גם וגם וגם וגם וגם וגם ישן צהריים. כל יום. יש לי ספרים, יש לי חנויות, אני משחק, מרצה, מלמד ומראיין. אני בן 39 ויש לי ילדה מקסימה בת שבע וחצי שקוראים לה שירה וילדה מדהימה נוספת ששמה נגה והיא בת שנתיים וחצי.

 

במשך תקופה ארוכה שקלתי לפתוח אתר אינטרנט שירכז את כל העשייה שלי. לוותר על כל האתרים והבלוגים שלי שמפוזרים במרחבי האינטרנט ולרכז הכל בבית אחד. במיוחד בשביל כל אלו שמתעקשים לשאול אותי “אז מה אתה בעצם?” או סתם בשביל אלו שרוצים להכיר אותי קצת יותר טוב. אתם יותר ממוזמנים ללחוץ על לשונית הניוזלטר ולהצטרף אל מאגר החברים שלי.

 

אני יובל אברמוביץ’. אבל אתם יכולים גם לקרוא לי יובי.

 

ברוכים הבאים לעולם שלי.
 
 נ.ב בסרגל השמאלי בראש האתר תוכלו גם למצוא את פרופיל הפייסבוק שלי, טוויטר ושאר רשתות חברתיות.

IMG_9461