פורסם על-ידי

לכתבה המלאה לחץ כאן

ב1.5.2011 הצבתי לעצמי עשר משימות לביצוע תוך 400 ימים. להתחטב, לפגוש את אופרה וינפרי, ללמוד שפה זרה, לשקם הומלס ולהקיף את אוסטרליה הן רק חלק קטן מהרשימה שלי. בינתיים מאות אנשים הצטרפו למסע וכתבו רשימות משלהם (כאן). בלוג “הרשימה” מתעד את מסע הכיבושים, ההצלחות, הכשלונות ובעיקר את המחשבות שלי. אם נחשפת ל”הרשימה” רק עכשיו אני ממליץ לך להתחיל את המסע על ידי הקלקה כאן. להזמנת הרצאה על הגשמה עצמית באמצעות רשימה ניתן ליצור קשר באמצעות כפתור ה”צור קשר”. קריאה נעימה!

2.6.2011

32 ימים למסע… נותרו עוד 368 ימים…

“אני קורא את הבלוג שלך וקשה לי שלא לקנא בך”, כתב לי אתמול באנגלית קורא מבוקרשט שברומניה (!!!), “החיים שלך נשמעים לי זורמים ושהכל טוב ומצוין אצלך. לא פלא שיש לך אנרגיה לכתוב בלוג כל כך חיובי ולעשות דברים. אצלי, לעומת זאת, הדברים תקועים ואני לא מצליח לראות מבעד לערפל של חיי”. לא מעט מיילים ותגובות זהות הגיעו אליי ב – 32 הימים האחרונים, מאז שמסע “הרשימה” יצא לדרכו. “קל לך לחלום ולהתעסק בדברים הבאים”, אמרה לי חברה קרובה, “אתה פנוי לזה נפשית ורגשית”. וחבר אחר הסביר: “אתה אדם יציב נפשית, אז קל לך בחיים”.

החיים שלי מושלמים ואיש לא סיפר לי כך? טוב לדעת. אז זהו שהחיים שלי כמו של הרבה אנשים אחרים מורכבים. החודש, המינוס חוגג ברמות קיצוניות; רואה החשבון שלי פישל עם תשלומי המסים ומצאתי את עצמי, ללא התראה מוקדמת, עם עיקול בבנק ובלי אפשרות להוציא שקל אחד מהכספומט; תפוס לי הגב כבר שבוע; מרואיין שראיינתי לעיתון עשה לי משחקי כוח ועיצבן אותי; אימוני הכושר שלי שהם חלק ממשימת הקוביות בבטן לא מתקדמים ובעיקר גורמים לי לאכול יותר; אני כועס על אחד המעסיקים שלי; כבר שבועיים שאני לא מדבר עם שותפה עסקית שלי וסבא וסבתא האהובים שלי קמלים לאיטם ואין לי מה לעשות בנדון. וזה רק קצה הקרחון. כלומר החיים שלי בערך כמו החיים של ההוא מרומניה: מורכבים.

אז מה בכל זאת הופך את החיים שלי לטובים יותר? האופטימיות המעט ילדותית שלי. אני מאמין בטוב שבאדם וחושב חיובי על כולם, למרות שכבר חטפתי כמה כאפות בלב. אחת מהן ממש הבוקר ממישהי שבפעם השלישית ביחסינו המקצועיים תקעה לי סכין בגב. למרות כל זאת, אני מסרב להאמין ברשעות וברוע ובוחר להיאחז בחיובי שבחיים.

כשהייתי מפקד בבית ספר למקצועות התעופה של חיל האוויר הייתי צריך לדאוג, מדי חודשיים, להחדיר מוטיבציה בקבוצת טירונים שרובם רצו לאימא ואבא. לטירונים יש נטייה להתלונן. כל הזמן. “האוכל גרוע”, “התנאים גרועים”, “המפקדים קשוחים”, “השיבוץ מסריח”, “הצבא חרא”, “המדינה נוראית”. תפקידם של המפקדים היה לעזור לחיילים הצעירים להבין שיש תקווה, יש לאן להתפתח ולהתקדם, ושהצבא יכול לתרום להם לא פחות משהם תורמים לו.

הטריק להעלאת המוטיבציה בקרב חיילים מדוכדכים היה פשוט. אפילו דבילי. אבל כזה שעשה פלאים. ברגע שטירון היה מתיישב ובוכה על מר גורלו ועל כך שהוא רוצה לעזוב או לערוק ובדרך לרסס מחסנית על כל הבסיס, הייתי מביט בעיניו הדומעות ואומר: “הכל רע? ומה עם העובדה שיש לך בריכה בבסיס או שק”מ עשיר בפינוקים? ומזג האוויר הנעים במדבר או הירח המלא בלילות?”. אז נכון שהיו אלה שסבלו מהכול והכול היה בעיניהם רע, אבל גם אתם תמיד הגעתי איכשהו לנקודת אור חיובית אחת. פתאום הסבל היה הרבה פחות עמוק.

לפעמים כשעובר עליי יום שהוא מהדוחים שבימות השנה, אני פשוט שואל את עצמי אם באמת הכול רע, ומוצא איזה משהו קטן להאחז בו: רוח סתווית או שיר אהוב ששמעתי ברדיו.

 

 

כשהייתי נכה ושכבתי מחוסר תעסוקה במיטה, המפלט שלי היה הטלוויזיה. יום אחד, לפני 18 שנים (!!!) נחשפתי לתוכנית של אופרה וינפרי בערוץ STAR WORLD ששודר בישראל. זה היה אחד מהרגעים המכוננים שסייעו לי להתגבר על הנכות ולהסתכל על החיים אחרת. וינפרי ראיינה מישהי שהוציאה ספר כלשהו (האנגלית שלי הייתה בחיתוליה כך שלא לגמרי הבנתי על מה מדובר) ובין רסיסי המילים שקלטתי, הבנתי שהיא המליצה לקחת פנקס קטן ולכתוב בסופו של כל יום חמישה דברים ש’עשו’ לי את היום. מעין תרגול קטן במציאת החיובי בחיים המורכבים. בהעדר עניין בחיי (אלא אם להטוטנות בכסא גלגלים נחשבת לעניין) אימצתי לעצמי מחברת כזו. מאז ועד היום (לא תמיד בעקביות אבל תמיד בתקופות קשות) אני לוקח פנקס קטן, שם אותו ליד המיטה ובסוף היום כותב את חמשת הדברים הללו. לפעמים, הרשימה הופכת להיות ארוכה ומלאה בדברים משמחים, ולפעמים אני מוצא בקושי נקודת אור אחת. זה האתגר: לכתוב תודה על מקלחת חמה ומשחררת, שנת צהריים או שיחת טלפון נעימה עם חבר.

 

 

השבוע עשיתי סדר בחדר של הבת שלי ואיכשהו מצאתי שם, בין המשחקים, פנקס קטן שלי משנת 2007. כנראה שהגיע הזמן להחביא את הדברים האישיים בבית במקום ממש גבוה. קראתי את הפנקס וחייכתי לעצמי. 2007 הייתה שנה מורכבת מאוד בחיי. מצד אחד התקבלתי לסדרת טלוויזיה מצליחה ומצד שני סיימתי מערכת יחסים לאור בגידה שחוויתי. דווקא אז בחרתי להאחז בחיובי על מנת לשרוד את התקופה המופרעת ההיא.

הנה, לדוגמא, מה שכתבתי ב – 7.7.7

תודה על החברים ששוב לא אכזבו

ניקיון הבית שגרם לי לחייך

בישול פשטידה

העפת בלונים

מוזיקה שחורה

אין לי מושג למה התכוון המשורר ואיזה בלונים העפתי ב – 7.7.7, אבל העיקר שחייכתי בסוף היום. אומנם פנקס קטן ליד המיטה לא יסגור את המינוס בבנק, יתקן לב שבור או יחזיר לחיים אדם יקר שאיננו, אבל בהחלט יכניס את החיים לפרופורציות.

ומה באשר למשימות?

המשימה שלי להפצת הבלוג בעולם תופסת תאוצה. כמות הכניסות לבלוג עצומה וכוללת גיחות מאיראן (!), תאילנד, אפריקה, ארצות הברית, קנדה, תאילנד, צרפת, דנמרק, לוקסמבורג, רומניה ומדינות רבות אחרות על פני הגלובוס.

אחת הקוראות סייעה לי בתרגום קטעים מהבלוג לרוסית ואני ממשיך באימוני הריצה עם מאמן הכושר טל סתיו.

השבוע פניתי לראש עיריית טבריה ולשרי אריסון על מנת להציע להם שיתוף פעולה בהגשמתו של חלק מהמשימות. טרם זכיתי לתגובה.

המכתב האישי לאופרה וינפרי נכתב והוא יצא לדרכו היישר לביתה בימים הקרובים. ותודה לקוראת שסייעה לי באיתור כתובתה.

הקצב של ביצוע הדברים עדיין איטי ואני מקווה שאני לא שאנן מדי עם הזמנים. בינתיים אני נהנה מהתהליך ושוקל להחליף כמה מהמשימות (פרטים על הלבטים בהמשך)

על מנת להגיע לעוד אנשים אני רוצה לצלם סרטונים קצרים עם פנייה אישית לאופרה וינפרי ופנייה אישית למשרד התיירות האוסטרלי ולהעלות אותם ליו-טיוב על מנת לקדם את המשימות בגזרה הזאת. אם יש לכם את האמצעים והיכולת, אשמח לעזרה. אתם מוזמנים לכתוב לי uvtlv1@gmail.com

תודה ענקית לכל מי שעוקב אחרי הבלוג ובעיקר לכל המגיבים, שולחי המיילים ומציעי העזרה. מדהים לראות כמה אנשים טובים יש שם בחוץ…

 



תגובה אחת to “הכל רע בחיים? קנו פנקס!”

  1. לאה באלי הגיב:

    שלום לך יובל! לפני כמה ימים הייתי בטיול קבוצתי לתל אביב לכבוד 90 שנה לעפולה וומטעם עיריית תל-אביב לקחו אותנו לסיורים אחד מהם היה אתר התחנה ושם מחוץ לחנות מתנות ראיתי שמונחת ערימת ספרים של ה”רשימה” התפתיתי לקנות (אפילו לא התעמקתי לשמו של הסופר) אבל לא היה בידי כסף. וכמו מתוך דחף עמוק ובלתי מוסבר כשנכנסתי לבלוג שלך.בהתחלה זה היה בגלל עניין אחר והפעם כשנכנסתי התחלתי לקרוא כל מיני קטעים מהספר התחלתי להבין שגם אני כזו צומחת מהאפר אמנם אני לא כותבת 5 דברים לפני השינה אבל בכל פעם שקורים לי דברים שמפילים אותי מגיעה המוזה ומעלה בי מילים ועוד מילים שמתחברים לשיר ואז הלב שלי מתרונן מאושר. וזה רק אחד מהדברים שמביאים לי אושר בחיים. והרשימה עוד ארוכה. אני רוצה לדעת היכן מתקיימת ההרצאה של ה”רשימה” ומתי?

הגיבו לפוסט